פוסעת על שביל אבנים מעשה ידי אדם. אבן ועוד אבן ועוד...
נטועות באדמה המשנה פנייה לפי העונות:
בקיץ לא מבינות מאיפה כל הדשא צומח, ואיך שכח שזאת אדמה
מקוללת.
בסתיו נוצצות מטיפות הגשם המלטפות אותן ברכות של אמא, שעדיין
לא חזרה.
בחורף עטופות בשמיכת שלג זכה שמזכירה להן את הכפור של פולין
ואת העבודה הקשה.
באביב פרחים צומחים ביניהן- פרחים שדושנו מדם וממוות, ואולי
בגלל זה הם כולם אדומים.
וכלל לא משנה שמתחלפות העונות והאדמה משתנה- הן נשארות שם,
שותקות. אבנים של ידיים- אבנים של שתיקה.
נטועות בעל כורחן, תקועות במקום.
ואינן אומרות דבר.