כבר ריח של אביב באוויר,
וזו הפריחה הראשונה של חיי.
מתוקה כתפוח של חטא,
אך אני מרגיש יותר
כמנחת קין ולא כעדר הבל.
לא רצוי ונקמן.
עולה בעשן על מזבח קדמון.
בפריחה הבאה כבר יהיה פה אחרת,
אולי בריח של קטורת אתבשם אז.

נחכה עוד לגשם הבא,
שיבוא וישטוף את מה שנרצה עד אז לשכוח,
עד אז כבר תחכה ערימה מלאה,
של חטאים קטנים ומלוכלכים,
אחכה לריח של גשם ראשון,
לתפילה ראשונה לאור ירח.
בגלגול הבא של השמש,
אולי כבר אמצא את מקומי,
ואנוח.