בשיחה בה הסבנו שנינו לנשימה עבה
עלה העניין של הגעגוע.
היא טענה שלפעמים מה שמרגישים עכשיו
משתלט רטרו פאסיבית ומיד מוכתבת מציאות
לא התאים לה להגיד דברים חכמים
או לא התאים לי להיות קשוב למי שחשבתי
שלא מתאים לו
כמו שמה שאתה מרגיש עכשיו משתלט
באקטיביות על הרטרו.

אבל אני מעולם לא התגעגעתי
בשקט
אפילו לא לאימא
התגעגעתי לעונה
ערגתי לתחושה
כאבתי כמיהה לבלתי מושג.

בערב בו נתפסתי להרהור שערער
מצאתי שאינני מתעורר
וראשי על כתפה בלי תשוקה
ושעון שאישר שעה קשה.

בבוקר בו הסבתי לכוס קפה שחור
עלה בי הרהור על חירות
ואיך שהיא מוערכת יתר על
ובמידה עלה בי גם דכדוך
בצהרי היום עסקתי בלשרוד ובחרתי מתוך חירות
לא להתגעגע.