זה מתחיל בהלמות שמיים מתקדרים.
זה דוקר במסדרונות החשוכים של המוח,
שלדים חיוורים שוב פסעו אל מעבר לסף ההכרה.

ומהרשמים החלודים,
של העבר המתרחק
יש מנגינה ששבה ועולה.
והיא חוזרת ומכה,
בתחתית חבית התודעה.
דיסהרמוניה נפלאה.

והיא הייתה איתי תמיד,
גם אם בחוסר הבנה.
בזוג עיניים ירוקות
בריצות עם הכלבים הרעבים
בסמטאות העיר העתיקה
בסיגריות של בדידות
ושל תשוקה
בהתנפצות על מיטות זרות
בלילות ללא תשובה.

אז בואי, בובה, בואי ונרקוד.
נשב על הגבעה הרחוקה
נשתה מים מצוקים מרים
נשאף אוויר חזק וטוב.
הלילה שוב אפשר לשמוע מרחוק
את הצלילים המשתנים
של באר שבע בלוז מתוק.

You asked me where is that boy you used to know.
Well, he's still here. he's just not hiding anymore.
But please don't worry mama.
Don't be sorry for what i am,
'cause I'm the hoochie coochie man,
and everybody knows I'm here...