באור הזה,
שעולה בלי רחמים
אין לי מפלט מאתנו.
ובעירום הזה,
יש מעין השלמה.

המשמעות מצטמצמת למרחק
שבין נשימה לנשימה,
נגיעה לנגיעה.
בין חזה לגב.

האיילה כורעת בעשב הגבוה.
הרוח מביאה אליה את ריח הקורבן.
שלוש פסיעות.
שתיים.
אחת.
השרירים משתרגים לזינוק חד.
דופק מהיר נשימות מואצות.
הכל מצטמצם לתכליתו.
מלתעות ננעלות על צוואר רך.
פצפוץ עצמות. עווית אחרונה.
האיילה מלקקת את הדם החם הניגר על שפתיה.

אי שם יש מדבר שקורא לי.
דרכים פתלתלות כנחשים.
אבק המשווע להיאחז במגפיים.
חופש-רוח-אנשים.

סלחי לי, קטנה, בעד דמעותייך,
אינני אלא ציפור על התיל.