האורות כבו מזמן
והרחוב הפך שלו
מטבעות אותם אסף
עתה הם בכיסו
כינור ומיתרו
נשא הוא על כתפו
צעד אל תוך החושך
ללא מורא בלב
אהב הוא את השקט
היה לו לחבר

כל יום בשעת חצות
כשקור בלבבות
עם נר קטן היה צועד בתוך האפילה
ושירתו הייתה בוקעת ועולה
היה שר ברגש עם כל הנשמה

היה יושב ליד המדורה
פורט על מיתריו שירים נוגים
שירים ללילה, שירים של אהבה
אהב הוא את החושך
אולי גם את הקור
חבר יחיד עשה לו
כולו היה שחור
הכוכבים אותם קטף  הכניס לכיסו
הייתה זו התקווה אותה נשא בלבבו