אלוהים אינו עוד עיקר העניין,
במרכז החיים הרי שאתן מן המניין.

על חיי האנשים לכאורה תקלנה:
מחשבותיהם ודאגות-ראשם תסתרנה -
אולם ייעודם וחירותם אט-אט תשמדנה.
הרי זה ברור לרובכן שהמין הנשי הוא המין השני.
משחקי מלים אוהבות אתן לעשות,
ומשחקי חיים עוד אפילו מעדיפות.

דתות-עולם, התתרוממנה מעל כולם?
מרות-העם, התחרבנה את קיומם?

הנה מסע צלב
וכיבוש ארצות-ערב,
הם בשבילכן רק עוד קרב.

יצירות אדם אתן... ומקריב הוא את חייו לכן.
לכל אשר תלכנה, אמונות תפלות,
יבואו מאמינכן בשמחות
ובמלחמות.

דת מול דת - אמונה מול אמונה -
איש לא ישרוד את המכה המגנה.
שנאתכן אחת לשנייה עוברת בין בני-אדם, ומשחיתה אותם -
בגללה ובעטיה ימותו כולם.


לאחר מספר שנים, בערך כך,
הכל יישכח וייסלח.
הממשלה אז תדע כי טעות היא עשתה,
היא תמחול והיא תסבול, היא תגמול ואז תמשול.
לאן סליחה זו הלכה? איש לא ידע,
אך האומה, שמכבר הושמדה, אותה עוד לבטח לא תשמע...

בתרבויות שונות זו מזו ההרגל הוא ההבדל.
וכאשר לבסוף הוא ייכשל,
תשוב אלינו בחזרה תרבות בנייתו של מגדל בבל...