העננים האפורים מבשרים את הימים
הימים הבאים שבהם את לא תהיי
הימים הבאים בהם אשאר
לבדי

הקרירות שבחוץ היא טריגר לכפור שבפנים
אני נזכרת בך ובאותם רגעים
אותם רגעים שהיית רחוקה
אותם רגעים שהייתי בוכה
כי רציתי ועדיין רוצה
שלא תעזבי אותי לעולם
כי את בשבילי הטובה מכולם

הלב מסרב להאמין
המוח לא רוצה להבין
שאת הולכת
ממני נפרדת
ואז מגעגועים אני לא נרדמת

הפחד לא מרפה
והדאגות מציקות
ואיך יכולה להיות עוד נפש שכזאת
ולמה לפעמים את מאבדת את הנתיבים?
ולמה את לא חושבת שיתגשמו רגעי האושר העתידיים?
איך אוכל להסביר לך ולעצמי שחלק ממני זה את
וחלק ממך זה אני
בכמה זמן אפשר לשרוד בלעדייך
בידיעה שאולי כעת יש דמעות בעינייך?

ולעתים רוצה אני מאוד לעזור
אך אין זה אפשרי ואני צריכה לחזור
לעצמי ולא להתדרדר
כי כשאת עצובה
אסור לי גם ליפול
כי התפקיד שלי הוא להרים אותך מהשאול

נסיכה יפה
את כל עולמי
אין לך תחליף ואין עוד איש בשבילי
שיכול לעשות לי כ"כ טוב
שיכול לחבק שקר לי ורטוב


(מוקדש לנסיכה אחת שאין כמוה -
תודה על הבנה והקשבה אינסופית)