24/10/2003
בין הרים ובין פסים טסה הרכבת
כך אומרים.
בין ערפיח העיר ובין חריכות צופרים
טס אתה.
כבר 3 שנים עברו
שקיעה ארוכה
תבל כוסתה ארגמן עמוק
אני מסתכל עליה
חיוכה, בת צחוק
טיפת אנושיות בים האבסורד
זאב לזאב כלב, חרד
עיי חרבה סביב
צלקות מהלכות, שאגות מדברות
כולם, מלאים, מתרוקנים
עד פת השכל האחרונה
ורק היא, עם חיוכה, בת צחוק
אותו מבט מתוק, משכיח
פרומון פרומון אני מריח
בסופו של דבר כימיקלים כמו של עלי
עולם טרוף ומטורף ?
לא זה בטח אני
אמא תמיד אמרה שאני שונה |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.