17/10/2001

התהילה במרחק של טלפון
אך סלקום ניתקו אותי.
ישן בעמידה על גבי מסך אפור
לא מצליח לצאת מהחושך לאור

גדודים מגויסים לפלישה לפריצה
עומדים מתמוססים ומתים בציפייה
ואני, המפקד הנערץ, עומד נחוש
מביט לעתיד,
אך ההווה מסתיר, נושך לי את הווריד
כמו רוטוויילר זקן
שלא מזהה מי נגד מי
מונע ממני לפרוץ לפלוש,
לנורמנדי-שלי.

אני דורך במקום
היישר אל הבינוניות
בהיסוסים, דין וחשבון
לא אשיג אלוהיות
אני פצצה מתקתקת, פשוט כמו דינמיט
רק חסרים לי הפתיל והפיוז
כי איבדתי את השקית
כיצד אפיל החומה אל עבר המחר?
כשכל רגע שעובר אני מרגיש בו מיותר
זה לא עניין של אגו
אלא פשוט פוטנציאל גלום
פוטנציאל לא מנוצל
הוא מתכון לחיים בלי כלום