|
אם גורל הוא עיוור
אז איך הדרכים הריקות הובילו אותך לחיי?
ואם לזמן אין לאות
אז איך מחוגי השעון עצרו כשאחזת אותי?
בין ערימות השברים שהיו לי עוצמה
חיברת נימים של עצבות
רקמת לי בוקר מהחשיכה
כשכבר התרגלתי למות
אם הייתי שלמה
הייתי ודאי נאחזת ולא מוותרת לך
ואם היית הולך
הייתי ודאי מבינה ורק מחייכת אליך
הייתי סולחת ברגע לכל חולשותיי
עוטפת אותי ברכות
שמחה שזכיתי לדעת אותך
ושוב מתרגלת למות
ואיך שהייתי עכשיו מחבקת חזק
חופנת ראשי בחולשות
פותחת את כל התיבות במרתף
ולא מפחדת לחיות
אם הייתי פשוטה
הייתי ודאי מאושרת
הייתי ודאי איתך |
|
|
שום דבר לא זז
וזה כבר מאוחר
ומצידי אני
ובועז עד
מחר...
הדס עמיר, בשיר
הלל למהירות
הגלישה בבמה
ולדגדגן שלה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.