תיאטרון רחוב של גרעין active animals בשרון, שמטרתו להציג
לילדים את האמת על מה שמתרחש בחווה של דוד משה הנחמד!

(תרנגולת עומדת מאחורי רשת, ופרה בתוך גדר. משה מגיע מחייך עם
סיגריה ביד)
משה: שלום לכם קהל נחמד. אני דוד משה החוואי, ברוכים הבאים
לחווה שלי!
(פאוזה למחיאות כפיים מהקהל, במהלכה הפרה והתרנגולת עושות
בוז)
משה: אצלנו בחווה החיות תמיד חופשיות ומאושרות (מנענעות את
הכלוב ומנסות לצאת) מקבלות את האוכל הכי טעים ומשובח (אוכלות
משהו ויורקות אותו בהבעה של גועל) ונהנות מאוויר נקי וצח כל
השנה (לוקח שאכטה מהסיגריה, הפרה והתרנגולת נחנקות) תגידו מה
אתם חושבים, נכון ממש כיף לחיות כאן? (מוציאות יד בין הסורגים
ומסמנות לא עם האצבע)
משה: מה? למה לא? (מסתכל אחורה ורואה אותן מסמנות עם האצבע)
חיות טיפשות, מה אתן חושבות שאתן עושות? (לוקח שמיכה ומכסה
את הכלובים) זהו, עכשיו אפשר להמשיך. תסתכלו מסביב, תיראו את
השדות הירוקים שלנו, פשוט מקום מושלם לכל אחד! כאן אנחנו
דואגים שלכל בעלי החיים תמיד יהיה טוב, יחס כל כך טוב הם לא
יקבלו באף מקום אחר!
פרה: חחחחחח! (משה מסתכל אחורה, ומחליט להתעלם)
משה: אל תשימו לב לעדנה, היא קצת לא מרגישה טוב היום. בדרך
כלל היא מתנהגת כל כך יפה, וזה בגלל שאנחנו מתייחסים לכל החיות
יפה, אני כל כך אוהב אותן.
(שרות) הוא משקר הוא משקר הוא משקר! הוא משקר הוא משקר הוא
משקר!
משה: נו באמת, אל  תקשיבו להן, אני אף פעם לא משקר. (עושה
פרצוף לא רציני ולוקח עוד שאכטה מהסיגריה) תגידו, נכון שאתם
מאמינים לי ולא להן? (ממשיך לעשן. במקרה שהקהל לא מבין את
הרמז חוזרים על הפרוצדורה) טוב, מה לעשות. כמה חבל שאתם לא
יכלים ללכת לשאול אותן בעצמן, נכון?
תרנגולת: הם דווקא כן יכולים!
משה: אל תדברי שטויות, את לא רואה שבכלל לא מעניין אותם לראות
מה אתן חושבות? נכון שבכלל לא מעניין אתכם לראות את הפרה
והתרנגולת ולשמוע מה שיש להן להגיד? (אנחנו כבר יודעים מה
לעשות...) טוב, בסדר. אתן יכלות לצאת. (מוריד את השמיכה
מהכלוב)
תרנגולת: סוף, סוף קצת אוויר! כמעט נחנקתי שם, גם ככה אני לא
יכלה לנשום כאן, יש לי כל כך הרבה לחץ על הריאות מרוב העיוותים
הגנטיים שעברתי, שלא לדבר על כל הסטרואידים וההורמונים שאתה
ממלא אותי בהם כל הזמן!
משה: מה? איזה שטויות, אני לא עושה שום דבר כזה.
תרנגולת: בטח שכן! אתה רוצה שהחזה שלי יהיה יותר גדול, בשביל
שיהיה לי יותר בשר שתוכל למכור. רק כסף זה מה שחשוב לך, לא
אכפת לך לא ממני, לא משאר התרנגולות, ולא מהפרות.
משה: (מסנן) תרנגולת טיפשה, מה את עושה? בגללך אף אחד לא ירצה
לקנות ממני יותר שום דבר! (הולך אליה ומנסה לחנוק אותה, הם
נאבקים במשך כמה דקות, ובינתיים יש לפרה זמן לדבר.)
פרה: הנה, אתם רואים איך הוא מתייחס אלינו? וזה לא הכל, יש
עוד הרבה דברים! למשל... הא! מה זה? אני חושבת שאני יולדת!
משה: (מפסיק להילחם עם התרנגולת) באמת? זה נפלא, אני רץ לעזור
לך! אתם רואים, אני תמיד מוכן לעזור לה כשהיא צריכה! (לוקח את
הפרה למקום שאי אפשר לראות אותם)
תרנגולת: נו, אני כבר יודעת מה הולך לקרות.
(משה והפרה חוזרים עם עגל)
פרה: תיראו את התינוק החמוד שלי! נכון שהוא פשוט מקסים?
עגל: אמא... (מחבק אותה)
פרה: כל כך חיכיתי לרגע שתצא לעולם. עכשיו אני תמיד אשמור
עליך ולא אתן לאף אחד לפגוע בך.
עגל: אני יודע. אני לעולם לא אעזוב אותך.
פרה: גם אני לא, אני תמיד אשאר איתך ואעשה בשבילך כל מה
שתרצה.
עגל: תודה. אני אוהב אותך.
פרה: גם אני אוהבת אותך.
(ממשיכים להתחבק)
עגל: אימא, אני רעב.
פרה: אין בעיה, יש לי חלב שהכנתי במיוחד בשבילך.
עגל: תודה, אימא.
(העגל בא לינוק, אבל משה בא מאחוריו ומושך אותו משם.)
משה: לא, לא, לא, זה לא עובד ככה.
עגל: למה אתה לא נותן לי לאכול?
משה: תיראה, החלב שאימא שלך הכינה הוא לא בשבילך. אנחנו
לוקחים אותו ושותים אותו בעצמנו, ואם אתה תאכל עכשיו אתה רק
תבזבז אותו.
פרה: מה? מה פתאום אתם עושים את זה, כל אחד צריך לשתות רק את
החלב של אימא שלו כשהוא תינוק! מאיפה הרעיון החולני הזה שבני
אדם ישתו חלב של פרות?
משה: את לא יודעת בכלל על מה את מדברת. אנחנו לוקחים את החלב,
מעבירים אותו תהליכים כימיים ומוסיפים לו הורמונים וסיליקון,
בשביל שנוכל לשתות אותו.
פרה: ואתה רוצה להגיד לי שזה בריא?
משה: לא כל כך, אבל אנחנו תמיד אומרים לכלם כמה זה בריא
וחשוב. כלם חושבים למשל שבחלב יש המון סידן, מה שהם לא יודעים
זה שהוא גם הגורם מספר אחת לבריחת סידן.
פרה: (לעגל) נו, אתה רואה? מאנשים כאלה בדיוק צריך להתרחק.
עגל: רגע, אבל מה אני אוכל עכשיו?
משה: אל תדאג, בוא אני אקח אותך הביתה, שם יטפלו בך כמו
שצריך. (מושך אותו משם)
פרה: לא! מה אתה עושה? תעזוב מייד את התינוק שלי! מה פתאום
אתה לוקח אותו ממני!
משה: אני רק לוקח אותו למקום שיותר מתאים לו.
פרה: מה זאת אומרת מקום שיותר מתאים לו? הכי מתאים לו להיות
כאן איתי! תגידו, נכון שהכי טוב לילד להיות עם אמא שלו? (מפנה
את השאלה לקהל)
משה: איזה שטויות, אני יודע מה אני עושה. בוא איתי, עגל, הכל
יהיה בסדר! (אחרי מאבק קצר בעזרת שוקר חשמלי, משה חוטף את
העגל והולך למקום שלא רואים אותו, הפרה מתיישבת ומתחילה
לבכות)
עגל: אבל לאן אתה לוקח אותי?
משה: למקום מקסים עם המון דשא ירוק ופתוח, שם תוכל לרוץ כל
היום ולשחק עם עוד עגלים.
עגל: אבל אני רוצה את אמא, בכלל לא הספקתי להיות איתה!
משה: אל תדאג, אתה לא צריך את אמא שלך. תיראה אותה, כל היום
רובצת שם ובוכה. מה אתה צריך אותה?
עגל: היא בוכה בגלל שאתה לקחת אותי ממנה!
משה: היא לא מבינה כלום. אני רק עושה מה שטוב בשבילך.
(משה לוקח משם את העגל, הוא מנסה להתנגד אבל לא מצליח)
תרנגולת: נו, ידעתי שזה מה שהוא יעשה. עכשיו אתם רואים איך
מתייחסים אלינו כאן? (פאוזה לתגובת הקהל) ואל תחשבו
שלתרנגולות הוא מתייחס יותר טוב, בכלל לא! (כאן מגיע הסבר של
התרנגולת על תעשיית הבשר)
(משה חוזר, הפרה מפסיקה לבכות וקמה על הרגליים. מאחורי הגב
הוא מחזיק המבורגר)
פרה: הנה אתה! מה עשית עם התינוק שלי?
משה: אל תדאגי, הוא בסדר גמור. הוא שמח ומאושר בבית החדש
שלו.
פרה: אני יכלה לבוא לראות אותו?
משה: אהה... (מסתכל על ההמבורגר) תיראי, זאת קצת בעיה...
תרנגולת: עדנה, תיראי! תסתכלי מה יש לו ביד!
פרה: (נבהלת) מה זה! מה עשית לתינוק שלי!
משה: נו באמת, אל תהיי טיפשה. תהיי בטוחה שלאף אחד כאן לא
אכפת ממנו, אכפת להם רק מעצמם ושיהיה להם טעים!
פרה: (מתנפלת עליו באמצע שהוא מדבר) חתיכת חוואי מניאק אתה
רצחת את הבן שלי!
משה: (מחשמל אותה עם השוקר עד שהיא מתמוטטת) אתם רואים, אמרתי
לכם שהיא קצת לא מרגישה טוב. תגידו, למי בא לקחת ביס מהבן של
עדנה?
(משה עובר בין הקהל ומציע להם את ההמבורגר, כשפתאום העגל מופיע
מולם עם הילה של מלאך מעל הראש)
עגל: אל תאכלו אותי.
משה: מה זה? מה הולך כאן?
עגל: בואו תשמעו קצת ממה עבר עליי עד שהפכתי להמבורגר.
אל המפטמה הובלתי במשאית. טלטולי הדרך הבהילו אותי ואף גרמו לי
לכמה פגיעות. נכלאתי בכלוב קטן במפטמה כשסגר אוטומטי מקבע את
ראשי מעל האבוס שעות רבות - כדי שאוכל הרבה מתערובת הפיטום
ויהיה לי הרבה בשר למכור.
בזמן המועט בו נתנו לי להזיז את ראשי, ניצלתי זאת על מנת ללקק
וליצור מגע עם העגלים שנכלאו לידי. חלקם סיפרו לי שהגיעו
מאוסטרליה באוניות עליהן שהו כ3 שבועות בתנאים נוראים, ללא
אוורור ואספקת מים נאותה.
קרניי נחתכו, ללא הרדמה. סומן עלי מספר באמצעות כוויה מברזל
לוהט, ללא הרדמה. סורסתי, כמובן ללא הרדמה.
לאחר 4 חודשים במפטמה הובלתי לשחיטה. הרחתי את הדם ושמעתי את
זעקותיהם של חברי. נבהלתי וניסיתי להתנגד, אך התנגדותי נתקלה
במקלות, שוקים חשמליים, מוטות ברזל ובעיטות. תלו אותי במהופך
מהרגליים. רגליי נשברו והתפתלתי מכאב עז עד שהשוחט אחז בצווארי
ושיסף את גרוני - כשאני עדיין בהכרה מלאה. גססתי עוד מספר דקות
עד שרוב דמי התנקז החוצה.
ואז, אתם קניתם אותי ואכלתם אותי.
אז אותי, כבר אי אפשר להציל. אבל את החברים שלי ועוד עגלים
אחרים כמוני, עוד אפשר. אז אני מתחנן בפניכם, בבקשה אל תאכלו
בשר.
(כאן בעצם ניגמר החלק האומנותי, מתחילים לדבר עם הקהל ולזרום
איתם, לראות אם מישהו למד משהו...)