הנה, קיבלת מה שרצית,
עזבתי אותך לנפשך,
מאסתי מלנסות ולהציל אותך, לחמם על עולמך הקר והמנוכר,
מנוכר ממני, מנוכר מהם והכי מנוכר מעצמך.
אז עכשיו אני כואבת, כואבת עליי, על הכישלון שלי,
על האדם שיכולת להיות בשבילי, בשבילך.
הכאב לא זר לי, אבל אני מאמצת אותו אליי,
מוכנה לשלם את מחיר הכאב תמורת חום ואהבה.
אני מצטערת אהובתי, לא אחכה לך לנצח,
אמשיך לחיות, אשמור מקום לכל רגש,
אמשיך לחתור אל הנחלה, וכשאגיע אז אדע,
הדרך כואבת עד כלות, אך בסופה - אושר.