אברהם בן סימון / ולפעמים |
ועכשיו אני מבולבל כשהיא מחייכת אליי כשהיא מחייכת אליי, כשהיא
מחייכת אליי.
מה לעשות, מה לעשות. אני עכשיו שואל כי אני אוהב אותה אבל רוצה
להשתחרר כן אני עכשיו רוצה להשתחרר. מהחיבוק שלה, מהחיבוק שלה,
מהחיבוק שאותי חונק.
ולפעמים כך נדמה אני בובה על חוט, מחובר מלמעלה, מרקד בקלילות,
וכשאני רוצה להתנתק המבט שלה אותי משתק, המבט שלה אותי הוא
משתק.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|