נגעת בי,
הו, איך נגעת בי.
כמו שהייתי ראויה,
כבן אנוש וכאישה.
והמגע שלך
פרץ את עורי הדק
נמס אל תוך דמי,
אל נשמתי ויישותי...
נגעת בתוכי.
בעיניך הירוקות,
הגלויות, הרגישות
חמות וחכמות
ונשמה בוגרת, שואלת.
וראיתי אותך, כמו שאתה
כולך והטמעתי...
כי נגעת בי,
כמו שלא העיזו,
כמו שלא ידעו.
וראית את האור שבי,
וספגת את החום שיצא מתוכי,
ובאת לי כל-כך טבעי ואמיתי.
והקשבת, ושמעת
את המילים שנאמרו ובינהם...
והותרת אותי תלויה בין עננים ואדמה
וגשם של דמעות
מענני האפורים, הכבדים
מציף את הכמיהה,
להצמיח, יום אחד, תקווה חדשה. |
