בנימין וולמן / מעבר |
הדקים של
החיים שכבר אינם
כורכת אותם סביב
צווארה
אולי שתיקתם תגיע
לאוזנה.
אני פורט על מיתרים
שקופים
מעבר לרקיע
מחבר נעימה חדשה של
דומיה
אולי זו תתן קולה
בפיה.
אולי
תגענה לאוזנה
הד פסיעות מתרחקות
שמותירות את השמיים
מטה
עם גופי שמושיט ידו
לגעת
באצבעות של
שתיקה.
הנה כבר פסעתי
מעבר למרחק אל
מקום שם
אמתין.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|