בבית הקולנוע הישן
כיבו את האורות
נשארנו אחרונים בסרט
מפחדים לעזוב
את מתמכרת לנוסטלגיה
אני לדמיון
עברנו את הזמן שלנו
נשארו כמה דקות
הגיבור לא יבוא אלייך
אני לא אמצא את  הזהב
מיליון אנשים, מחפשים את עצמם
רק אנחנו
בבית הקולנוע הישן
מנסים להיזכר בילדות
בסיפורי גבורה
לא היה לנו מקום
לא שומעים כאן את הקולות
לא רואים את הנוף
רוצה לומר לך
שזה רק שלנו
אבל את נזכרת
שפעם היה לנו טוב
בסרטים זה תמיד נגמר ככה
אצלנו הנוסטלגיה, לקחה הכל
אהבתי אותך בלי רחמים
הכל נשאר קרוב
אולי בעוד שנים
שניפגש
נהיה זרים
אולי שוב נחזור אל הילדות
אל הרגעים שנעלמו עם השנים
אל השתיקות, שלא ידענו למלאות
את קמה ללכת, הסדרן הדליק את האור
נשארנו לבדנו בקולנוע הישן
הסרט נגמר,
רק בחוץ, העולם בשלו
מאבד את השוליים, מאבד כיוון
בבית הקולנוע הישן
לא מציגים יותר סרטים
איש זקן יושב על המדרגות
מנסה להיזכר, מאיפה הוא בא
כל הדרכים דומות
אני אוהב אותך בלי רחמים
שנים אחרי זה ניפגש
את תהיי שונה, ממה שזכרתי
תביטי בי, מפחדת לדעת
אולי הנוסטלגיה לא שמרה לך מקום
את בית הקולנוע הישן הרסו
אנחנו נשארנו על המדרגות
מחכים שזה יעבור