כשהוא לבד בחדר הוא מישהו אחר
פתאום הוא לא רודף אחרי כדור
רק מנסה לתפוס מילים.
מתי היה בסדר? קשה להיזכר
אולי הוא עוד יכתוב על זה סיפור
אם הוא ילמד איך מתחילים
לתת למחשבות קצת חופש בתוך האצבעות
לשים את הכאב על הנייר
לדעת לשחרר את הדמעות

שבעיניים...
יש כוכבים שנבלעים בתוך שמיים
עננים, כמו אנשים שמשתנים
כשהם לבד ואף אחד לא מסתכל
אבל בינתיים
הוא מפחד לשים את הראש בתוך המיים
בלי חומות, יש רגעים בחלומות
שמישהו אוהב אותו למרות שהוא כזה.

כשהוא לבד בחדר הוא מישהו אחר
פתאום הוא לא חושב על טעויות
רק מחפש עוד הזדמנות
כבר לא יהיה בסדר, עצוב להיזכר
שיש כאלה שבוחרים לחיות
רחוק מהאמת והמציאות
לתת למחשבות קצת חופש בתוך האצבעות
לזרוק את הכאב על הנייר
לשכוח את הפחדים והדמעות

שבעיניים...
יש כוכבים שנוצצים בתוך שמיים
עננים, כמו השקרים הלבנים
שהוא סיפר כשאף אחד לא הסתכל
אבל בינתיים
הוא מנסה לשים את הראש בתוך המיים
ולצלול, ברגע שיפסיק לסבול
יש מישהו שיאהב אותו למרות שהוא כזה.

כשהוא לבד בחדר הוא מישהו אחר.