"שוב לא רואים ולא דולקים בחלונות ואז עזבנו..."
מילים מהשיר "זה היה ביתי", מילים בלי משמעות יתרה אצלי
מילים בלי בסיס וקישור למשהו שקורה איתי
זו רק המנגינה של השיר שמביאה אותי לעבר

לא הבנתי בהתחלה מה קורה
לא הבנתי בהתחלה איך כל הגוף שלי מלא במן צמרמורת נעימה
פתאום הלב שלי מעלה את הדפיקות לאט
אני רציונלי אני הגיוני אני לא יכול להתחיל לבכות פה באמצע
החדר
אני לא יכול אני לא מבין מה זו כל ההתרגשות הזאת
אני חושב בדיוק לשתי שניות ומבין בדיוק מה הולך פה

זה לא השיר שמרגש, זו לא האסוציאציה, זו התקופה שהלכימה בי
אינסוף ביטויים לזיכרונות, אחד מהם הוא צלילי השיר הזה
אצלי השיר לא מתורגם כשיר רגיל
אצלי השיר לא נשמע באמצע סתם איזו שיחה באיי סי קיו רגילה
אצלי זה קצת יותר מ - "זה היה ביתי" , לא זכרתי אבל בתוך תוכי
לא שכחתי.

זהו השיר ששמעתי כל בוקר כשהייתי מאושר, זה השיר ששמעתי כשלא
הייתי בדד
זה השיר שמילא אותי תקוות כל בוקר מחדש לעוד יום לבן
זה השיר ששמעתי כשהייתי איתך
זה השיר בתקופה שהבנתי כמה אני אוהב אותך

לא הבנתי למה אני שומע אותו כל-כך הרבה אבל כנראה חתמתי לעצמי
איפשהו בנשמה שאת אותה תקופה אני לא אשכח
כל-כך המון מנגינות שלא נישכחות מאותם ימים, כנראה משהו בתוכי
לא רוצה שאני אשכח אותך לעולם כי את היית האחת שעשית לי את
הדבר
הדבר הוא דבר לא הגיוני שכנראה גם בשנים הקרובות לא אדע
הדבר הוא "הדבר הכי מופלא"

אני מכתיב לעצמי מילים, שומע שירים, מתאחד עם האהבה הבלתי
נצחית הנשכחת האבודה
אז אם אתם שואלים איננו בדיכאון
אם אתם שואלים אני לא יורד לאבדון
אני בגעגועים - בלי סיבה יתרה, בלי בסיס מוצק, בלי אדמה מתחת,
בלי קנה מוצדק להחזקה
אני מתגעגע לאותם ימים של אושר, אני לא רוצה להפסיק לחכות, אני
רוצה - להיות נאהב!