כשתתרומם
כשתתרומם מעליי
כשתתרומם מעליי ותסיר את השמיכה
ותשב על קצה המיטה
ותקום
תעמוד לדקה,
נותן לי עוד רגע,
מתמהמה, כאילו מחפש דבר מה בחדר
אבל
אתה יודע
שאין פה דבר שיעניין אותך.
תרים את מכנסייך מהרצפה,
תלבש אותם ברישול ובעייפות.
לא תגיד דבר, אתה תעמוד שם, חצי ערום
ולא תגיד מילה.
תסתכל לי בעיניים, אני אדרוש, ללא קול,
ללא נשימה.
תגיד לי, משהו.
דבר אליי, אתחנן בעיניים דומעות,
אהוב אותי.
אתה תמצא את החולצה ותתלבש,
זרועותיך פרושות וראשך חולמני.
השיער הארוך,
יישאר בחולצתך ואתה, באדישותך,
ללא רחמים
תמשוך אותו החוצה בתנועה חדה ומיומנת
מפנה ראשך אליי
עדיין לא תביט.
ואני, מתחת לשמיכה עבה של שקרים,
עוד מרגישה את ידייך על עורי ו...
עד מתי?
לוקח את המפתחות,
ויוצא.