ילדה קטנה תכולת עיניים
נשאה מבט תוהה,
אבא שם למעלה בשמיים
ודאי כעת בוכה
אמא דומיה כולה שותקת
דואבת מיגון
בחוץ כבר חושך, רק הרוח שורקת,
אבא, כבר זמן לישון!
איך אוכל לישון, הוי אבא,
ואינך כאן לידי?
לא קורא סיפור על סבא,
לא נושק לי על מצחי.
ובחוץ כבר אור מפציע
כולם נמים מזמן,
אולי בכל זאת עוד תגיע,
אולי תבוא לכאן?
נכתב ב-1974 בתקופת האזכרות במלאת שנה למלחמת יום הכיפורים.
השיר הולחן ע"י חבר בבמה זו דן גבאי |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.