תמר רוטשטיין / הדעת מן |
תן לי צום להשיב את נפשי באווירו העכור
ואמרת לי ידע
פזרי הקרעים והצללים וצרי מעט
ביקשתי את המן לאכלו
גבישי אויר מחייה עיניים כבויות
הראה פניך
כי אני האחרת
מעין זרת זרה
מהוססה
ידעת איך דעת להעניק
השל העץ מרבית עליו
ואני פוסעת בשבילי מתכת
המילים אינם ברורים
קליפה ושר
הדעת המקבלת את המציאות
הדומה לקיפול המצעים
כך מתיישרות הקצוות יפה יפה ובמדויק
מהודק ומגוהץ ישר אל הארון
עמוק בתוכו שכבות מצעים
לשון נופל על לשון והדעת נחה
אלו דברי רוח ערב עת יצאו הנושמים לאווירו הקריר של הלילה
נחת נחמה באמונה
ואתה אמור זה שאהבה נפשי
וכעני ישבתי ביובשו של חוף ללא חן היין
התתן לי ולו לגימה מעטה מן המן הזה
הקול קול יעקב
וידיים ידי יעקב
כי עוקב הוא אחרי המים
שהם האוויר שאנו כלולים בו
אך לא בלולים בו
ואורות מזהרים
ביקשתי נפשי לנוח בחיקיך
והזכרת לי שכינתי שוכנת בעזרת הנשים
לעזרת הגברים
שכינתי שוכנת בעזרת הנשים שבגברים
לעזרת הנשים
ואת התמסרת לשכינה
מתמסרת ומסתירה
והמסר מוסר
כי מוסר האדם מן הבהמה
ומוסר האלוהים מן האדם
כך שתי כוונות כוונות
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|