שלום לך ידידי היקר, מעוניינת אני להיוועץ בך.
כדי שתוכל להבין אספר לך סיפור קצר.
איש אחד, נכנהו "צלם". איש שני, נכנהו "מתמטיקאי".

בפגושי את הצלם-אידיאל. קולו, אופיו, מגעו, משיכתו, גובהו והכי
חשוב-אפו.
בפגושי את המתמטיקאי-רחוק מהאידיאל. קולו היה דומה אך, אופיו,
משיכתו, מגעו, גובהו והכי חשוב אפו- היו שונים.

בפגושי את המתמטיקאי חיפשתי אחר האף המיוחד אך, ללא הועיל.

למחרת היום מחשבות רבות עטו במוחי.
וידיעה ברורה אחת: "המתמטיקאי אינו צלם".
כשהתיישבה דעתי על כן, הבינותי שאין כל טעם במרוץ הזה.
האידיאל נשאר הצלם.

ושוב עטו עליי מחשבותיי, ואינני יודעת מדוע. המרוץ האידיאלי
קשה מדי לאדם אחד בעוד השני עייף.
ויודעת זאת אני כי נכון.

ולכן, ידידי היקר, מדוע אינני מפסיקה לחשוב על קולו,
אופיו, מגעו, משיכתו, גובהו והכי חשוב-אפו?





ידידי היקר, מדוע אינני מצליחה להוציא אותך מהראש שלי?

18.12.06