פרחי אביב
מצמחים ראשים קטנים
על המרפסת בין
הבניינים,
אנחנו עוזבים,
את הבית הזה:
את העולם,
פונים להתנסות
בגירוש צללים
ללכת עד-הסוף-איתך
קשה לי
אך אלמד.
מתעורר ומביט:
פנים בלתי-ידועות,
ישנות-רעננות,
משתקפות מתוך אולם,
והצימאון הזה בוער -
מרווה
ושוב מתחברים לי,
הדברים.
דמויות חיות מתוך ספר,
מלים של שיר,
של בוב,
שוב אלו
תרחישים צבעוניים
של מה
שקורה בינינו
(כשבערבים
מוצא
אותך
רטובה ואוהבת
מאחורי מסך של מוסיקה
בין אנשים,
כשאני נופל
בזרועותייך,
שפוף-כואב)
ענן עשן,
מדורה
ובה תקוות.
אחרת בשביל מה
כל זה,
בשביל מה,
(אולי רק למצוא אותך
אולי לעשות לך רך)
למצוא את הפרחים
שנשכחו במרפסת
והם לוטשים
פה בוהק
עיניים נוצצות,
תראי הם בולעים את השמש |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.