היא לא הבינה כשאמרתי לה שלא חייבים לבכות בשביל להיות עצובים.
ושאם לא בוכים זה לא אומר שלא עצובים. היא הסתכלה עליי ואמרה:
"אם באמת היית עצוב, היית בוכה. אין דבר כזה מישהו שלא בוכה".
אבל יש דבר כזה - אני. והיא לא הבינה.
אני כזה שלא בוכה, גם ביום השואה וביום הזיכרון, בכל הטקסים.
כשכולם היו בוכים אני לא הייתי. והיה לי עצוב, עצוב באמת, אבל
אף פעם לא בכיתי. וכולם היו שואלים אותי, איך זה שאפילו בימים
כאלה אני לא עצוב, ואיך זה שזה לא משפיע עליי. ואני הייתי צריך
להסביר שזה לא שאני לא עצוב, אני פשוט לא בוכה.

גם כשרבין נרצח, אני לא בכיתי. וגם לא כשנסענו לירושלים, לעבור
על פני הארון. או כששידרו בטלוויזיה את הלוויה וכולם הספידו
אותו, כל גדולי המדינה והאומה, והמשפחה. גם לא כשכל המדינה
הזילה דמעות ביחד עם הנכדה שלו, המתוקה, שבסך הכל התגעגעה לסבא
שלה, הלב שלי נקרע מעצב, אבל לא היו דמעות. וכל שידורי
הזיכרון, והשירים, וילדי הנרות לא הצליחו לגרום לי לבכות,
למרות שהרגשתי ששום דבר כבר לא יהיה כמו שהיה, שהעולם נחרב
ושלרבין זה באמת לא הגיע.

גם דמעות של אושר אף פעם לא היו לי. היא בוכה המון מאושר. כל
פעם כשאני מביא לה מתנה, או סתם כשטוב לה, היא מחבקת אותי
ואומרת לי כמה שהיא אוהבת. ובעיניים שלה דמעות של אושר. המון
פעמים היא שאלה אותי איך זה שאפילו דמעות של אושר אין לי, ואני
רק אמרתי שאני נורא מאושר ונורא אוהב אותה אבל דמעות של אושר
פשוט לא באות לי ואני לא יכול להסביר למה.

אז בסוף היא החליטה שאני חסר רגשות כי אני אף פעם לא בוכה. ולא
עזר שאמרתי לה שאם לא בוכים זה לא אומר שלא עצובים, או שלא
שמחים. היא אמרה שאם באמת הייתי מרגיש, הדמעות היו באות. והן
לא, אז כנראה שפשוט אני בן-אדם בלי רגשות ואין מה לעשות, כנראה
שיש אנשים כאלה. והיא עזבה אותי, היא אמרה שהיא לא יכולה
להישאר עם בן-אדם כמוני. וגם כשהיא עזבה לא בכיתי, אפילו
שהייתי עצוב נורא, אולי אפילו כמעט כמו מתי שרבין נרצח.
וביקשתי ממנה, ממש התחננתי שלא תעזוב. אמרתי שאני אוהב, שעצוב
לי שהיא עוזבת. אז היא אמרה שאם הייתי עצוב הייתי בוכה, ולא
יכולתי להסביר לה שאין לי דמעות ואני לא יכול לעשות כלום. והיא
אמרה שכנראה אני לא אוהב אותה וקמה עם התיק שלה, נשקה לי על
המצח ויצאה מהבית. ואחרי שהיא הלכה לא בכיתי, וגם לא בחודש
שהיא אפילו לא התקשרה, והיה לי עצוב, עצוב עד כאב.

ורק אתמול בכיתי, בפעם הראשונה בחיים שלי. דמעות עצובות כאלה,
גדולות. אתמול כשראיתי אותה בים, מתמזמזת עם החבר הכי טוב שלי.
בזה הדמעות שלי לא יכלו לעמוד.