על דמעתך המילים
קטנו בנו

והשפה נשמטה
רפה

יפה שלי, ראי ונצרי
תנודות גלים
אנו מפליגים לעבר
תולדות אי

קשרתי בשרוך נעליים
אניות מפרש
שהזמן הטביע בהן
יגונו
והניח תוכן; עננים
שכר-השמיים המבושמים

המזח הפליג
המלח הלבין
החליק נפרד
פרודות נפרדות
להמתיק רצה במים
בטיפות שמי העננים

בערבות הימים הגדולים
מעל אדוות
גאו הגלים בלב
הקשב היה משק
לובן
שם הפלנו עוגן
באי ההיגיון
שם היה עוד אפשר לראות דייגים
דולים כוכבים כבויים

רגעים חטופים מהחבוי
נאבקים ותופרים
בעיבוי האדים
רשתות למפרשים
לוכדים משבים
רוח עומד מת

וחוט קורים שקוף קושר
באמת
עוגן בעומק תחתיות

ומאשר האופל
מסתיר פנים וחומק.

שהפכתי למענך ביוצרות
בחוקים הנצורים
ובבצורים
בדעת ברואים

הזמן היה ים אצות
רק הרעד בא לגעת ולדעת
בירוקת

המפרש דרס ברוחות
הספינות חתרו
חרשו באדמות

חבלים עבותים
עברו בקוף המחטים

בהגיון ההוא מהתחתיות
צמח אי

שחף אחרון קרב
טרף אוויר
ונתח מכבשת ענן

נוצות ממעוף הפוך
נשרו לכאן
על המפרש

התורן הכביד
הים פרש כנפיו

שהזמן קרס
עזבנו

הפלגנו משם
מצאנו כוכב לבן ננס

הס ילדתי איננו יודעים
אם יש כאן גמדים

מחר נסייר
נלמד את היקום

אם גם כאן
האופק מעוגל ועקום.

להילה באהבה 4/6/2007