בראשית היה הכל,
היינו מתגנבים בחושך
ונוטלים מהתוהו
פתיתים
ומניחים ברחוב הבריות
המהלכות ושבות

לשווא

הבריאה לא קראה אותם
והם לא קראו בקריאתה

אלוהים לא שאל
אותם איכה
ולא שמץ רשמים הונח

גם לא נשל נחשים.
נמשל שם

שהיו נבראים הרחשים
ועפים הפרפרים.
אמרת: "צריך לעשות נופים
להוריד גשמים
להגשים ימים"

ראיתי שהשמש תזרח
ומעל תהום
ויהי עוד יום

כרוח נהרת אור
רך ראשון הונח
שיהיה משב
למשק נפש ועוף
ביום ערב אחד;
מאור גדול
ראינו
ופרי עושה מינו
היה בא למינו מבשיל
נישא בטנא פירות
תלוי בדעת

מנחה קדמת רעד

וידענו לא ביום שלישי בלבד
נבוא
כי קוו קווי המים
אפשר גם בכל יום
פעמיים

המים ירדו
והשמים התקרבו.
טבולים לטוב

שהעריב עד תום
בערב על דשא מוריק
שכבנו
וחום הגוף אפוף
מביט על עבים
שם ספרנו כוכבים

החולות היו גרגירים
הילדים היו המבדילים
בין האור ובין החושך

מלאכתנו שבתה
עוד מלעשות

שעלו הבקרים נוספים
כל שלא הספיקנו
לברוא במלוא החושים
הנחנו אותם רוחשים.

אלה תולדות היו בהיבראם
להורות מסקנות

ידענו בהולכנו ובבואנו
בין הבריות

מעשה ידינו
יטמיענו, או יבדילנו.