זה אני הנובע כעת מעט
בלית מעיין

לא חשוב מאין  אמרתי שם
גם אם מתמצית הדיו
או נוצה טבולה בקסת
זו אשר תצית ובלובן העין תביט
ואם אין עוד לגשת
שהדיו של קול עוד בכל מוטח
מפרח ושרף
או פרפר שנישרף
הן עוד טבולה הנוצה
כאן בתמצית  במשק הרוח
עת הרעם מתגלגל
לברק מפריח אות  מצויה
בהבזק לוח לב ותאיו
ומטיח
פולח ברוח החצויה
נושא משאות לוכד מכח הכלל טיפות טל
וסוחט נוטף עייף
נוחת על פי הקלע מפקיר מחשבות הזויות
אודות  ניתוח הצלע הראשון
והתוצאות
עד הדעת זוחלת כנחש פתלתל
על צוק תלול נופל חלול על פירות אסורים
שעודם מתגלגלים בעפר
שאתם בכמותם הזמן חזר וצבר  
גווילים לדורות הבאים   בחפירות גן

זה רק אני שנשר במקרה כאן
שאיני קובע ולא יודע מי ומה הכלל
את קול השופר העולה ובא
תם כעולל
או זו תרועת הזמן המקולל
המתגלגלת וגוללת
על פי האיברים  את   תנועת  הרקעים
הנצבעים בשקיעות הפטל
עד הבוקר ממתינות לטל
ונותר מיותר מיותם הד
אות חותם

עוסק מורשה הייתי בכמותם

מהלך בעפר
שבע פעמים בעיצורים
עד נזלו בשנית  הסלעים
ונפלו לוהטים על בקתות הכפר


עודני מצוי בנקבר
בפרטים הזעירים
למרגלות ההרים אלה הנוטים על צידם
ורוטטים

בדמי פועם במימיי קולח לעבר חידקל
פעמיי מבעבע ונוגע בגדות נפש הפרט

עכשיו  הבינה את מבינה
עליה ללכת  לבדה
במועדה אל שורשי  הדעת
וגזעי התבונה בהן עוד טמונה ושמורה תמונה
של פעם

מבלי רעם וברק התר במותר
אם זה כפר או עפר
אם אדם או בנפש הדם

תם הדבר

שהגוף נותר במעידה או רעידה
על פני אדן האדמה ממתין ליום ועוד יום
מחשיכה לחמה
ואין עוד שם שואל משאלה
רק שכחה
שרוחה של בת קול
עוד שואלת איכה