במות נדריי
בזהב דינריי ראיתם
בעינייך
מרצדים זהבים
עיניי ראיתי בעינייך חן
מדבר רחב ללב
היה בלילה ההוא הבטחות
לחולות נודדים וכוכבים
לא ספרנו עבים
כמה בהם מכסים

עור גופך
הוביל עד מרבצי הדקלים

שיערך השחור ארך בגופי
צחור נח מרקם רקמות
רקומות בתחרה
עלה בבוקר קורי השינה

את נזירותי מכרתי
בנזיד לילה

איילת השחר
ענוגת ההליכות
ונוגת העיניים
ראתה זאת

גלשה העירה באור
ושבה להררי פסגות
נושאת זיכרונות קור
מה נתלש מה הונח

רך ולח בעור

ראיתי בעינייך את עיניי
כל הלילה טבלנו
והשלנו נדרים
שם ידעתי
לא אדור כרועים שם עוד
בין געגועים
כתרים וראשי הרים וגבעות גועות
זיכרונות לשדות
רועות בנו והנפשות
מחשות

היו עינייך בין הרואים
יש חוחים
ונדרים מתים

יש
שבים שוגים בשושנים

כל הלילה ידייך פרמו  בנדריי
בבגדיי
ביתרת הנזירים
בבוקר היינו שזורים
נזר ונזם
ואור ריצד קסם
בעשב הדברים

עוד הרהרתי
שזכרתי

געגועיי רחקו
אורחות
נושאות שכחות

מה יגידו הימים הבאים
ומשב הרוחות

כל כסותנו בגד גופנו עור
עולה לאור.