א

ויחל עוד ימים
ולא הוסיף להכסיף
ברתוקות

למעט מזמור למעלות
השתוקות
משפתיים באין מייחלות
לקולות
וכח לעוד מחילות
את נח בחפירות
בעת זמורות גפן
אספו הרוחות המזדמנות
יין עינב נבצר
בחיק אם שדי המניקות
נטף
הברות סדורות
נהיות ולהגם
למנוחות רבות
על משכבם

ב

חוקק חוקותם
יום ולילה קיץ וחורף
ממשלת פשר שבת אלם
בעורף תם

זה שלא שאל
לחלב לב סבר הסתר הסבר
אלף יום ולילה זלף דלף

לשב, ההולך, התושב
ולסב על עקבותיו

לא אליו

ותהי לו ראשית
כאלף שנים  חזויות
נגוזות ליום

ג

ונשים מאפס עד נצח לצבור מהן
נתיבות שכר כוסות
צל נר לרגלי האור
כמצבור דגן באסם כבבור
משק עוף ציפור
ידע נתיבות כבאביב בוא התור

ד

אסף למעלות  מוצלות
וימים באים נח על דשאים
ורגעים גואים מהלכים
ועיניים רואות
נגיעות ונביעות
אם הדרכים
יתוודעו ידעו
עצים או שיחים

כלתה גם רבבת מילים
ולא ינקו מהן עוללים רכים
נגעו במשיחים לעשב שוטים
כמתנבאים
באלם העיתים

ה

סלוקים היו חבויים בין סלעים
מנחת הבל ועקרבים
ואות בין תבין ברבים
בעין נצח הזמנים
באין מצח;
שבט היושבים בעומר גם יחד
ריק מחיטים

אין אומר בדברים נוטים
מיני סתם באים ויוצאים
זמנים כושלים צובאים
מאון כוחם הולכים ומושלים
ולו היה הלהג
גם כסף סוחר לדבוק בנוצץ
לא יבוא זמן אחר
ולא רץ פורץ שערים

נושא על פני גלים קצף
אוויר השמיים מפרש
נפרש מסך ענן
לא שאל שיר ים
ומי טבע
מאוויר מכביד ועד קל

ו

מה ישבנו
מה השיבנו
בנהרות המנוכר
בערלות לב על הנכר

עלי המקדים וימיו שכר
בזוכרי שיר כינורות;
שדודה אומרת תעניות
עומדה כאם השתיקות
אומדות בבגד נשים עניות
באין רואים נפש כי נוהרת נהיות

משם היוצאות כבאות.
שופעות נטיות
ערו עד אובדן
ככזב בלב אדם
הבל הונח
על משכב  
רך מצע קש
נקש ביובש תלש
פיסות בעור
פצע ושסע לאור יום

ז

לא בואר מנוח חרש מקולות
הברות בתום ההד חלש
נלחש
ממתיקות הערבות
בהעדר ניחוחן
לו מקול רוחות ומשב מעונן
נוהות נהי ודמעות מלוחות
מגשים גשמים
התגדל הגמול
שיכל והכיל יחמול
XX
ח

במראית המעלות
חושן אפוד רוחות
חלוטות קטורת
ואבן ברקת
משברי אורות וריחות

עוד הולכות למראית עין
אצבעות מורות
ברדת היעלים מחשכת מצוקים
באין מוט רגלי נופלים
למעט נפול אבק כוכבים במאורות
המזלות
לקולות שואלים
לכולם קרא אותות ושמות
גם לאלה שאינם סופרי סתם
גם לאיילות
השחר לסתם הגולשות מהרים
למתפלשים באפר חולות
כארבה הבא בצמח
עד כלות הקמח
תעלה מורא

ט

פורש שמים בעבים
מבשרים בירקרק
באזוב החומות
צובע בחמרמורות
חזק, ברחי שעריך
במנעולייך
מאלף אומרים אבק חלודות
דבק  גרגירים
לפתחי נעלים ואבק
ושרוך נפרם הינחם
מחליקי הררים
וסוליות מנתיבות
דרך נהריים
הנעלמת  בשחוקות
משם שלום ירוץ דברו  
בתום אמירות
תוכו ככברו
על גן אדם חתום
עור מצולק פלח צלע

בבלע הקלע עודה
בנדנה
אבן
על לב
ומצח נחושה מעידה
משוחה בשמן חלקלקות
לא תעלה בזנית המעלות
מי עבר וחלף במהמורות
מה גבר התיש כוחות

סלע שתוק יומו בחולות
הצוק לא יפנה פניו למעוצבות
חזית ואחור
ילוט ערול הרוח בנימצקות
בחרירי אדמה סמוך לנימצאות
כל הפשר
שוב ושוב מסר נסך
בים המליחות

מי קשוב צוק רתוק?

כמה נמוך וגדול
נציב המלח
הונח יותר
על כך שתוק

זיעת הלחם בעיתה
תשוב
כי אמר ועשה בדבר
אות לכל עבר שמר
מנציב ועד אבן
באין סבר פנים בריקמות

אם אסק בכנפי שחר
גם חושך לא יחשיך
דיו
על נכר והררי בזלת
באין אשד אם אזכריך
מה אזכור
דרך עצב; ברשת נתיבות מעגל
למדחפת מהמורות
נר צל לרגליי
לחגווי סלע באין מקור
ונקיקי מעמקי מערות
כנמשל הבשיל הושל העור
עם יורדי בור

מה תבוא יונה לצאת
בין מצרים ממעל חג
דורס
ובחגווים הנוכש
חתום
וסתום
ימיו מחזה הבל
זה המראה

קצר צל עובר
ושור הבר בא בתבן הנותר
כנובר בזוטר
שב סב כקשת
אין רואים מכאן גמל רואה דבשת
ואורחות מדבר
באין גשת
וגשם עוד לרשת

מעוז סיר רחצי היה שם
טופפות עלי עיר ומבצר
ועפר.
שרוך רפוי גם לנופל באין לקשור
על פניו לא נודע בה
כי כפר לראש ההר
להעתיק אפשר
ובאר תישאר
היכן שתחפר.

חולץ בנעלים
מצר לשוא כמיי תעתוע
מבוע חזיונות מדבר חולות

עפר סנדליים
ובגד כנף
קרע מעיל
באין נמשל

כשמן יצוק לראש
ככברו מתוכו דלף
צר נמצק.
בצוק יצוק מזמן עבר
והעת שחק

תהי בזמן בגד רוחף לעצמותיו  
אמר בטיב רוח הדבר אליו

זו כי ילך למשגב פלט
מדעת משכיל
במו מעשי ידיו
שלג כצמר משליך
יזולו מים רבים משברי ים
גם באתונות סימן דבק
למלך שלא חפץ פרסות אורוות
ופרשים בממלכות
ומרכבות מתרוצצות
אומרות מלכויות

לאורך ימים שאון
רצות
נהרות מים והמיית קולן.
גם נידבר
אלף מילים וימים נצרם
ולא יבוא בם
הלך פרקים סב הזמן
לא יוער
גם המעט הממוען
לא יבואר.
עד יבוער