סתם עוד יום של עונה, ציפורים באוויר חגות במערבולת ואני פותח
את המקרר בכדי למלא את קיבתי המקרקרת. המקרר כולו ריק מתכולה,
חוץ משניצל כחול אחד. זה מה שהם השאירו לי לאכול - שניצל אחד
כחול! הם יודעים שאני שונא שניצל ובייחוד שניצל כחול. מילא -
האדום עם הפרורים או הצהוב עם מילוי הקורקיות  (קורקבנים
ואטריות), אבל הכחול?
אבל ככה זה בעולם. אז מה אם הגענו לשנת 2075?
האם עם חלוף הזמן משתנה תפיסת העולם שלנו?

היה פעם פילוסוף שחי לפני הרבה הרבה שנים (קראו לו הובס) והוא
אמר משפט חכם: "אדם לאדם זאב".
כן, כן, כולנו זאבים. בייחוד בשנת 2023 כשפרצה מלחמת העולם
השלישית  וכל מיני "מדינות" עשו דברים איומים: סין וארצות
הברית זרקו אטום אחת על השניה, סוריה וערב הסעודית חיממו את
האווירה עם נשק ביולוגי ואיראן וישראל שיחקו "תפסוני" עם פצצות
חכמות ממולאות ברוטב כימי. ובסוף, כמובן, גם אטום.
לא חשבתם על הקרינה, אה?
את מישהו זה מעניין שלסבתא שלי יש עכשיו שתי ידיים וחצי? שלאמא
שלי עין אחת גדלה לה במרכז המצח?
חה, איך בשנת 2006 פחדו אנשים מקרינה סלולרית. אנשים, איזה
בעיות קטנות היו לכם!

אני שואל את האינטרגלובוס (שזה גלובוס משודרג שנותן אינפורמציה
ישר עם קריאת המחשבות של המבקש) מה קרה בשנת 2006 בישראל? (
ישראל זו אחת המדינות שהשתתפה במלחמת העולם האחרונה)

אז ככה:
איזה אנס אחד ברח מהכלא.
מה זה "אנס"? וזה די הגיוני שה"אנס" יברח עם השיטות
הפרימיטביות שהיו אז ("ליווי שוטרים" או משהו כזה?) בטח שיברח.
היום זה כבר לא יכלו לקרות: בתי הכלא בנויים כתלת מימד של
קובייה נטולת פאות, כשלכל אסיר יש לב מושתל עם מיני פצצה
בתוכו. מנגנון הפצצה שולט על המחשבות שלו וכשיש התנגשות בין
המחשבות שלו לשמירת הסדר הציבורי - הלב שלו עתיד להתפוצץ.
חוצמזה, לכל אדם בספירה שלנו יש שתל תת מוחי. אנו משדרים את
המחשבות שלנו 24 שעות ביממה.
למי? למי אנחנו משדרים? ל"זה". "זה" (ולא מאחד הסיפורים של
סטפן קינג - ספרות היסטוריה שקראו לפני איזה אלף שנה) יבטיח
שתמיד נחשוב בדרך שלא תגרום לנו נזק. אני אוהב את "זה"! אפילו
שהוא לא חשב על איזה שניצל להשאיר במקרר.

שחיתות בשלטון, כל מיני שמות מוזרים: "אולמרט","פרץ", "ראש
ממשלה"... מה זה?? מי זה? מה עושים עם זה? אפילו האינטרגלובוס
אומר שאין לו מידע על דבר מטופש כל כך.
לנו אין "מדינה" יש לנו ספירה - שזה הדבר הכי טוב בעולם!
כולנו כל כך חופשיים ומאושרים בלי גבולות, בלי "שלטון" (מה זה
"שלטון"?), כשיש לנו את "זה" שידאג לנו.
אני שוב חושב שיש לי מזל גדול שיש לי את "זה". כל האנשים
סוגדים ל"זה". אפילו אמא ואבא שלי (אלה שלא השאירו לי שניצל
בצבע אחר). ובכלל גם האנדרדוג שלי ואפילו הגרמוס (שזה חמוס
בהכלאה עם אוגר) - כולם רוצים להיות "זה" שיגדלו. "זה" הוא הכי
חכם בעולם.

לא מצליח לקרוא... משהו על משחק (??) - "כדוררגל", או משהו
כזה? "אינטרגלובוס, מצא אינפורמציה מבוקשת". אני מביט במסך 425
אינץ' שלי ("זה הבטיח לי ליום לידה מחדש שלי מסך 500 אינץ')
ואינטרגלובוס מראה לי אנשים שרודפים אחרי צורה מוזרה ובועטים
בה.
לא למדתם אה? לא מספיק לכם להכות אחד בשני, אתם רודים גם
בצורות!
מזל ש"זה" אסר על כל הצורות בעולם להיות בולטות כל כך. חוץ
מצורות שנפגעו מהקרינה האטומית. "זה" שלנו הוא רחום והרשה להם
להתהלך ברחוב עטופים במכמורת מהכישור.

רגע, אמא קוראת לי במחשבות... "להכניס את גרמוס לעולם". "חיובי
אמא" אני עונה.
לא הבנתם? לא שזה בסדר שאתם מצוטטים לי לתשדורת, אבל בסדר -
לכל חיה יש עולם דו מימדי הפועל בו זמנית במרחב הזמן שלנו
ובמרחב הזמן של גלקסיית אנטילוסיה. חיות חכמות למדו לתמרן
בשהייה הבו זמנית בשני העולמות. מי שלא למד לתמרן - "זה" אומר
שהוא חלש ולא מתאים לעולם שלנו ולוקח אותו למקום ששם ילמד.
עוד לא פגשתי חיה שחזרה משם, אבל אני כל כך שמח ש"זה" חכם
ונדיב ומאפשר לכולם ללמוד.

אוף, סבתא משדרת: "להביא לאמא טיפת עין". אה, לאמא היא דואגת
אבל לי לא! התלת ידיים הזאת!
אני משדר את עצמי לקניון הטיפות ובונה טיפת עין. מה זה בונה
אתם שואלים?
כן, אצלכם היה חומר חסר משמעות שנקרא "כסף". מאז מלחמת העולם
השלישית "זה" ציווה עלינו להשמיד כל זכר לדבר הזה. הוא אמר שזה
חומר מסוכן שישמיד אותנו בסוף.
אני מאמין ל"זה". הוא יודע מה הוא משדר!
ולכן כל דבר אנחנו צריכים ליצור ולבנות. "זה" אומר שזה יהפוך
אותנו לחכמים יותר. אני מקווה ש"זה" ייראה שבניתי טיפת עין
ויאהב אותי יותר ממקודם.

אוף, אמא מבקשת שאכבה את עצמי.
שוב לא מבינים? יש לכם הרבה מה ללמוד!
אתם, בני האנוש! אלו שהרגתם אחד את השני! מאז שנחרבתם,"זה"
אפשר לאנושות ליצור את עצמה מחדש. אנחנו כבר לא בני אדם, אנחנו
צללים. "זה" אמר שככה הכי טוב, כי אנחנו לא יודעים לשלוט
ביצרים הכי טבעיים שלנו. ולצללים יש מעט מאוד דחפים ותשוקות.
וכש"זה" רואה שאנחנו מסוכנים לעצמינו הוא מבקש מאיתנו לכבות את
עצמינו. פעם בדמות של אמא, פעם בדמות של סבתא.
"זה" אומר, שגם לצללים חשובה השייכות ולכן חשוב לשמור על
המסגרת המשפחתית.

אז אני רוצה להגיד ל"זה" שאני כבר לא כועס על השניצל ולבקש
מחילה על שנכנעתי לתשוקות.

טוב, אני הולך לכבות את עצמי,
היה נחמד ללמוד קצת היסטוריה,
ספירה טובה לכם.