היא היתה שם, עירומה כביום היוולדה, עם כל השנים והניסיון שעבר
עליה. רואים את זה. כולנו ציינו את זה.
אבל איכשהו - זה לא משנה.
התאהבתי בה.
לא יכול לומר לכם אם זו אהבה שהייתי מתחתן איתה ומביא איתה
ילדים. אבל בטוח לא אהבה שהייתי זורק אחרי שעתיים יחד עם
הקונדום המשומש.
אני לא רוצה להישמע כמו סרט, אבל חלק ממני אהב אותה עוד לפני
שראיתי אותה.
אוף. אני יוצא דביל מכל הסיפור הזה.
על הזין. אני פשוט אתנסח מחדש.
אז לא אהבתי אותה לפני שהכרתי אותה ולא שקעתי בעינייה השלוליות
ועצובות ולא דמיינתי שיהיו זיקוקים אם אי פעם נתנשק ולא חשבתי
לרגע שהיא תמחק את כל העבר שלי ותהפוך אותי לאדם טוב יותר.
אלו לא אהבה.
אהבה זה הדברים שאי אפשר לתאר במילים.
זה הצמרמורת מבלי לדעת למה רק מלחשוב עליה, מי ש"עליה" לא
תהיה.
התאהבתי בה ואני יודע את זה כי אני לא מצליח לתאר את מה שאני
מרגיש. אני רק יודע שהיא זו שאני רוצה לחכות לה כשתחזור
מהעבודה ולדאוג לה כשהיא מאחרת ולהשתגע כשהיא לא מגיעה באותה
שנייה שהיא עולה לי לראש ולרכון את ראשי בחזה שלה כשעבר עלי
יום רע ולבכות לידה כמו תינוק כשאני מנסה לספר לה מה אני מרגיש
כלפיה ולשנוא אותה מרוב אהבה ולאהוב אותה מרוב טיפשות ולצאת
לרקוד איתה כשאני ממש לא רוצה אבל אני יודע שהיא אוהבת את זה
ואני רוצה לעשות רק דברים שהיא אוהבת כדי שמתישהו, איכשהו
באיזשהו פאקינג צורה, לגרום לה להתאהב בי כמו שאני התאהבתי בה.