עידית גרשון / לבדי |
מדברים סביבי, עסוקים כולם.
מתרוצצים בלי סוף - בלי עבר בלי הווה
ובגרוני יש בכי, בכי מתעבה.
לבדי על המיטה יושבת,
יושבת לבד וחושבת,
מה יהיה? מה יביא לי המחר?
כך לבד, לשכב בחדר כבר אי אפשר!
רוצה כל כך להשלים מישהו,
מישהו אותי ישלים.
ואז אולי, אולי אז
הלב יתחיל לפעום
הלב שלי יחלים.
22/3/07
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|