הרפת מעץ רקוב מיושן
רגעי הזמן ששען לא מתח
ולא כיוון מאז את קפיץ מחוגיו
נותר זיכרון מאוכסן
בנפשה
היא אינה ילדה בגופה
מלבד אופייה.
היתר עלה עם העשן
חוזרת בימים בלילות
למחסן עץ ישן
לקולות
לריח התבן
הפרה השחורה
עם הכתם הלבן
לנקישות מגפי עור
אמא ואבא אינם בין חיות החווה
לא הופיעו לחבק אותה
גם שבא הזמן שהיה ניתן
לצאת מהמחסן
צבע גלגל העיניים נותר
כחול
כמו השמיים
תלוי בנקודה יחידה.
בתקרה הצחורה
מנסה להבקיע רקיע
ולהבליח
מבעד יתרת כסות
עור זקנתה
ילדותה מתה מזמן
במחסן
פעם בתקופה באה אליה קרובת בשר
מכל שנשאר
בת ממשית עשויה מדם אנושי
שארית רחוקה
שלא נמחקה
מחליפה עמה מספר משפטים
ממוחזרים שחוזרים בכול שנה
"דודה, המחסן אינו כאן
תסתכלי הסדין צחור לבן
המיטה נקייה לצידה שידה
אולי תכניסי למגירה את הוופלים והממתקים
עם השתייה לתוך המגירה.
האחות במחלקה הלבנה
הייתה עוד היחידה שעונה לאחיינית
הדאגנית:
"היא לא מבינה, וגם לצוות אינה מאמינה
בואי לביקור בשנה הבאה"
| 