ראי את הערבות הטובות
האדמה דוהרת
להקות הסוסים
פרסות צמאות עוקרות
בדם
האוכפים מעור משובח
ללא לאות גלים גלים,
שוטפים, מוחים כפר ועוד כפר
מה היינו שם
רוכבים על מוסטנג
סוס הבר הלבן
מגע עור בעור
ללא חומר שריפה
פזורים ללא דגלים אחידים
עם חץ ונוצה וקשת מגולפת
היום ווי יושבת בסינמה הורגת את הזמן
רואה גיבור אמריקני
שולף מתוך מערבון
אקדח
וציף אינדיאני נופל
זאב לבן, פיסות בשר
ועור שנשר
הניחי לגברת קופש
ללהג להרוג את הזמן
עוד עבריין לבטח
בשליפה מהירה יקדים אותה בשניה
ידרוס אותה בפתח מכון הכושר
או ישדוד מארנקה
את העושר
במגע הבלתי נמנע
שבין צפון לדרום
תסרוקת הוליוודית אחרונה
תפרע מהשורש עד הקרקפת
את מומחית
בבגד-קפת
לחלוק בנקודה
קראי שירה
פרוז הלבנונית
תהלום בבטן הרעבה
בקולה
על פלסטין
ירושלים
אמת המים
ברבעי טון תסלסל
וקולה
יקרע את השמיים
תוף האוזניים שלך
יצרום, רגיל לחצי
בום על קולי של מטוסים
ילחם בפירוז
אחמד ברחוב האצ"ל
ידחוף עגלת בצל יבש
לעבר הדוכן ממול,
זיכרון היותו ילדון
מהלך בין פחון
לבלוקון
במחנה הפליטים
את הבתים מקרטון
בשמינית טון
חומר ידידותי לסביבה
העפנו לשמיים
ונטלנו ידיים
במזיגת המים
רוצה לקנות כרטיס
לעלות למטוס כמו במלחמת לבנון
האצולה ברחה מזמן בזמן
ביכטאות ומטוסים קלים
לאור יום ראשון
מעבר לים
ממרומי מגדל אייפל
ששארל אזנבור שר
"לממה"בצרפת
הסתכלה על אמא לבנון
הנקרעת לפיסות
וההמון מלחמות השלטון וההון
שיעים סונים דרוזים ונוצרים
יהודים וחיילים ורובים
שאינם נצורים
צרים על הדעת
אנחנו גם כאן כך מתפוררים
מעט אחרים
מי הזוכרים זמנים רחוקים
אלפי שנים
תקופות בגודות
הידועות מאוד
הם עוד יברחו ראשונים
או יתחפשו מתיוונים
השכחת?
כיצד מכרו את האביון
עבור שרוך נעליים
וישבו בבוסתן בהיסב
עם קערת אש-כול ענבים
והמיץ זלף על הבגדים
המפוארים דלף לעדים
תרבותם פראי דורות
והשנים עדיין כנ"ל דוהרות
פאר ישראל העלו לאוניות סוחר
אחים תמורות מטבעות
שחוקות עבדים
וחור בזיכרון
עבור חיי נהנתנות
נבגדים גם כך כאן הדמים
מעבר לימים
עבריים
מעולם לא חזרו,
גלמודים נטשו אותם הזמנים
עשרת שבטים אבודים,
ראיתי אתמול אותם
בפניי האדומים
האמריקני דוהר כאן
האינדיאנים מתו שם
תחילה הנשר האדום
אחר כך נשרפו האוהלים
עם אישה.
גם ילד יפה עטור נוצות
מעל מצחו
ושערו השחור כפחם
שם תרנגול הבר
קרא עד מתי
וציף בריקוד המתים
היה עונה אליו
שבט הדב הכתום בכפר האחרון
לא שרד את החורף של אז
ילדה אדומת עור אחת
ושער אף הוא פחם ארוך.
ביערות השלג נפל
נספג ברגביי האדמה
כמו נייר מצהיב מקופל
קרקפת איש לבן אחרונה
נושבה ברוח
על ענפי עץ אלה
כמו כביסה בבלוקון
של אישה דרומית
עם חלומה
כשהמדינה את הריונה
לא קצבה בשעה שהזדיינה
בסבלנותה
להעברה בנקאית
וערכה לה ספירת ילדים יפים,
אתננה,
בניגונה הבלתי נפסק
על ילודה
על נישמת אפה ועל יגונה
כאן אין קולות ולהקות זאבים
הרגו את כל החיות
אולי בנמצא חזיר יבלות
שבין פלמחים וחולות החוף
הזאב הלבן מת בזמן
לכל היותר אם יאחר
בסוף המערכה,
עוד זוחלים אחדים כמו נחשים
בעזובה
תסתכלי הכלבים לבנים
עם כתמים שחורים נובחים
אינם מייללים
לא זוכרים אבות כלאי
ערבות
הכל כאן מתורבת.
חתולה שמנה
מכרסמת שאריות פיגולים
משוק התיקווה
בשירה עלובה
וחתולה נוספת יושבת מתחממת
על פח אשפה
מגרגרת,
בפרוותה דבקה הזוהמה
גוררת לפינה חשוכה
עור שהופשט מעבר לחומה
בברלין אומנם נפלה
ומה בדיוק היה?
התאחדו
בשפתם בלבד
העופות כאן אינן מגבהות מעופן
או חוצות חומות
מבוייתות בלולים משוכללים
ללא מגע האדם הלבן
זאב אפור אחרון משוטט
אין כפר אינדיאני ששרד
בפערים נמדדים
מלחמות האדם ביבשת,
בחצר האחורית
| 