אתמול פגשתי את רות המואביה,
אולמת מפאת השדה חיטה.

חובטת גרגירים, מניחה באבניי הרחיים;
עד עולה הקמח דק.

לשה מניחה בכלי חימר,
יוצקת מים מבעירה
אש
ועולה ככר לחם ריחנית.

בצענו לשניים.

אכלנו
שתקנו
והלכנו.
נעמי עמדה,
אינה  מאמינה.

כי יש יפגוש איש
באישה
לא על מנת להוריש לדורות הבאים
את דוד
או מלוכה

הרגעים בתל אביב
לפעמים כרך ותהלוכה
שהזמן תפח
לכדי ככר לחם חמה
הנאכלת סתם כך
בין גבר לאישה
ופרורים מתפוררים
עד דק
נופלים הרהורים מ-פת לחם נלושה
על מפתן דלת
תלושה
מאבקים מחצלת ומפה
נטושה