איש הולך מאישה
והוא מעיד בשבועה
או במעידה של לחישה
שהלכו ובאו יחדיו עד הסתיו
מי הקדים ביום,
מי אחר ביומיים

מי כאב את העונה
ומי הנותר מבותר
ומכותר בשארית רגשותיו

ועונותיו פוקדות אותו עדיין

אישה הולכת מאיש
והיא לא מדברת מילה נוספת
אליו, מלבד לכול העולם

אוספת את נפשה
ומשאירה את גופה
לאוהביה לחסד אחרון
באור ראשון הם יבכוה
יהללוה
יזכרוה

ונותרים הדברים
שהרוח נושבת
לכול העברים השתוקים
בין זה אבן קבר
או סלע מחלוקת בשבר גיר
מלבין ונעדר פנים

ככלות הכל המקורבים
והאוהבים חווים זוכרים
את פני הדברים הקטנים הגדולים
הזעירים והאדירים
כצוקי עיתים
שאינם נפרטים
במיתרים ועל אחת כמה וכמה
לא בבתים העשויים משירים

איש הולך מאישה או אישה הולכת
מאיש
הנותר מחריש.
מחיש צעדיו בקצב עצב העלים
הנופלים
אין כאן כללים מוגדרים

מי מת ראשון
ואי מתי הנפש
נוטשת גוף
והוא עטוף בגוון סדין לבן
והנשמה עורכת מסע בעברי דין
כל היתר נותר אברי הבל
דברי בן חלוף
מי שהשכיל  וזכה יקלוף
בסוף