ימים חלפו ללא מנוח,
ומים זרמו עד אינסוף.
עיניים ראו והספיקו לשכוח,
וחיי נסחפו אלי חוף.
דעתי נטרפה וימיי נטרפו
וספינתי טבעה בחלל,
ומצאתי מנוח ונחמה נהדרת
ואושר בלתי נסבל.
והיא שבה אליי
כמו הייתה עוד מאז
ולבה הזדעק אל תוכי,
והיא שבה לכאן
ומילאה את חיי
ואשרי הלמד בסבלי.
חיים זרמו עד בלי די
כמים סוערים, כתמיד
ימים בערו וכילו עוד אמת
והבהירו קיום של עתיד.
דעתי נטרפה וימיי נטרפו
ואזל כל כוחי לבסוף,
אך זכרן של עיניים
נפלאות, נהירות
סחף את חיי אלי חוף.
והיא שבה אליי
ואשא תפילה של תודה,
והיא שבה לכאן
וחיים ואמת
למדה. |
