זִכָּרוֹן הוּא יְכֹלֶת צְבִירַת מֵידָע
אוֹמֵר הַמִּלּוֹן
הוּא מַחְסָן לְתִיּוּק חֲוָיוֹת וּתְמוּנוֹת
שֶׁאוֹסֵף הָאָדָם בַּפִּסָּה הָרוֹפֶסֶת
זוֹ
הַכְּלוּאָה בֵּין עַצְמוֹת הַגֻּלְגֹּלֶת
גַּם כֶּלֶב זוֹכֵר אֶת אַנְשֵׁי הַבַּיִת
וְחָתוּל מְסָרֵב לְהוֹדוֹת, אַךְ
הָאָדָם
לְעַצְמוֹ דְּפוּסֵי אִחְסוּן סִגֵּל
מְגֵרוֹת שֶׁל מֵידָע, תָּוִיּוֹת לְאִחְזוּר
וְדֶרֶךְ שְׁלִיפָה מְהִירָה
אָסוֹצְיַאצְיָה
לְקִשּׁוּר בֵּינִי לְבֵינֵךְ
אֲנַחְנוּ זוֹכְרִים אֶת שֶׁנֹּאמַר
אֶת הַכָּתוּב שֶׁקָּרָאנוּ
בְּאוֹתִיּוֹת שְׁחֹרוֹת עַל דַּפִּים לְבָנִים
וּבַחֲלָלִים רֵיקִים בֵּין שׁוּרוֹת שֶׁל כְּלוּם
אֲנַחְנוּ זוֹכְרִים
וּכְשֶׁאָנוּ שׁוֹלְחִים אֶצְבָּעוֹת לָגַעַת
יָד מוּל יָד בִּלְחִיצָה אַמִּיצָה
חוֹבְרִים זִכְרוֹנוֹת עָמְסוּ עַל גַּבֵּינוּ
וְהוֹפְכִים זִכָּרוֹן מְשֻׁתָּף
אֲנַחְנוּ זוֹכְרִים
21/3/07
|
