סצנה 1


פנים. דירתו של פיטר - לילה
פיטר, בשנות העשרים לחייו, נכנס לדירה - רועד ומכוסה בבוץ,
מתנשם ומתנשף בכבדות. הוא מציץ דרך הדלת הפתוחה חלקית אל עבר
המסדרון הארוך והחשוך.

פנים. מסדרון - לילה
המסדרון נראה שקט וחשוך מדיי.

פנים. דירתו של פיטר - לילה
פיטר סוגר אחריו את הדלת, נועל אותה פעמיים ושם את סוגר
הבטיחות.
הוא נשען על הדלת עם גבו ומחליק אט אט אל הרצפה, כשהבעה של
תשישות ופחד אופפת את פניו.

חושך.
את האפלה מפלחת לחישה מתוקה אך מעורערת:


קול לחישה: אוו, פיטר.

פלאש של ברק--

חוץ. חורשה - לילה
פיטר בורח מפני משהו שאינו ברור לנו עדיין.
הצלליות מרצדות על האדמה הרטובה.
בוץ ניתץ מנעליו עם כל פסיעה.

חוץ. חורשה - לילה
בעודו מביט לאחור מפעם לפעם - ברק מבעיר את השמיים ופיטר רואה
דמות שעם הברק נעלמת.
פיטר מביט לאחור והברק חושף דמות מעורפלת מרחפת לכיוונו, כפות
רגליה בצורה אנכית, נגררות על הבוץ, ידה הימנית שלוחה קדימה
והיא שוב נמוגה ביחד עם הברק.
פיטר מועד ונופל על הבוץ עם פניו. הוא מנסה לקום אך מחליק שוב
ושוב. ואז הוא חש יד אוחזת בכתפו - פיטר המבוהל מצליח לאזן את
רגליו על האדמה הבוצית ולברוח משם, מהר מכפי שרץ אי-פעם.


סצנה 2


פנים. דירתו של פיטר - לילה
פיטר מדליק אור ניאון רך. לידו כמה מדפים עם הרבה ספרי אימה,
חלקם באנגלית. מסתמן כי הוא אנין טעם. לא רחוק משם ישנה מראה
על הקיר ובדרך אליה הוא חולף על לוח שנה עם תאריך מסומן
בעיגול, עם אות חקוקה לידו-

30 לדצמבר
       ק.

הוא ניגש למראה שעל הקיר, עליה דבוקה תמונת פספורט של נערה יפה
מחייכת; שיער שחור, עיניים אפורות בורקות. הוא מסיר אותה מן
המראה ומביט בה.

פלאשבק ל--
חוץ. חורשה - לילה
ברקים איטיים חושפים את פני הדמות המרחפת בחורשה. היא לבושה
באריגים קרועים. פניה החיוורות של הדמות המטרידה הן של אותה
הנערה.

פנים. דירתו של פיטר - לילה
פיטר מניח את התמונה עם הפנים כלפי מטה על השולחן.
בגב התמונה כתוב באלכסון -


קטרינה   :)

פיטר פושט את בגדיו ומשליכם על הרצפה ליד הקיר. מאז שהוא חי
לבד הוא לא דואג לסדר בדירתו. הוא נכנס למקלחת ונותן למים
לשטוף ממנו את הבוץ והזוהמה הנפשית.

פלאשבק--
פנים. דירתו של פיטר - יום
קרני אור חמימות של שמש חודרות מבעד לתריסי החלון.
רחש דפדוף דפים מאחורי ספר - 'שק של עצמות', סטיבן קינג. הספר
מכסה את פניה של נערה המתגלה כקטרינה, בוהקת ונוצצת מחיות
ויופי. היא מרימה את משקפי הראייה שלה ומביטה בפיטר. הם יושבים
אחד מול השני על המיטה של פיטר, קטרינה עם הספר בידה, פיטר
בוהה בה.

קטרינה: על מה אתה מסתכל?

פיטר (בוהה בה): סליחה?

קטרינה (מחייכת חיוך קטן לעצמה): פיטר, אתה לא מרוכז.

פיטר (נבוך): אני כן, אני כן. בדיוק התפעלתי מהגוון האפור של
עינייך.


הם נשכבים אחד מול השני על המיטה.


קטרינה: אתה מגזים, כמובן. אני יודעת שאני נראית איום ונורא.

פיטר: קטרינה, את היצור הכי יפה עלי-אדמות.

קטרינה נבוכה מפיטר ומבטלת את דבריו בידה. כשקטרינה עושה זאת,
שרוול חולצתה מופשל ומתגלות מספר צלקות על פרק ידה. שניהם
מבחינים בכך וקטרינה ממאנת להסתירן.
פיטר מתקדם קדימה במהירות ואוחז בפרק ידה, לא בחוזקה אך גם לא
ברכות, ומביט היישר אל תוך עיניה.

פיטר (בלחישה): את הפרצוף הזה אני הכי אוהב מבין כל ההבעות שאת

                    יוצרת.

קטרינה מתחילה להגיד משהו, נאבקת תחילה עם תפיסת פרק ידה בידיו
של פיטר, אך אז היא חדלה, ומביטה בו, כמו מנסה להבין את אשר
בראשו. לאחר רגע של שקט, היא מנידה ראשה בהבנה.

קטרינה (מחייכת חיוך ערמומי): תכף אני אראה לך כמה הבעות פנים
אני יכולה ליצור.

קטרינה דוחפת את פיטר על המיטה, מניחה את הספר ומתנפלת עליו
בעודה צוחקת.

פנים. דירתו של פיטר - לילה
זרם המים השוטף פסק. פיטר יוצא מהאמבטיה עם בגדים נקיים לכיוון
המיטה. אור הניאון כבה.
הוא עובר ליד השולחן ולוקח את התמונה של קטרינה. הוא נשכב על
המיטה כשהתמונה שלה מונחת על כף ידו מול עיניו. התמונה מיטשטשת
והוא נרדם.

סצנה 3

חוץ. סלעים על גדות הים - לילה
השמיים קודרים כאילו עומד לרדת גשם, כאילו משהו רע עומד
לקרות.
קטרינה עומדת בודדה על הסלעים לצד הים בעוד הגלים מכים בהם
בחוזקה. שיערה מתנפנף ברוח. פיטר מתקרב אליה ורואה שהיא מחייכת
חיוך מסתורי. הבגדים של שניהם רטובים.

קטרינה: על מה אתה מסתכל, פיטר?

פיטר (לוחש): קטי, אני צריך אותך,

Cut ל--
פנים. דירתו של פיטר-לילה
פיטר שוכב במיטה, ישן. הוא לוחש מתוך שינה.

פיטר: אני מתגעגע, קטי.
       אני רוצה אותך.

Cut חזרה ל--
חוץ. סלעים על גדות אגם - לילה
קטרינה מחייכת בלעג.

קטרינה (מחייכת יותר ויותר): אם אתה כל-כך רוצה אותי, למה לא
יכולת להציל אותי? אתה ילד גדול פיטר, אתה כבר צריך להיות
אחראי למעשים שלך.

האישונים של קטרינה מתרחבים. היא צועדת באיטיות לאחור, לכיוון
המים הגועשים.
פיטר מתקדם לעברה בזהירות, מרים את ידיו לעברה.

פיטר: קטי, חכי!
        אל תלכי...

קטרינה (כבר לא מחייכת, בקול מפחיד שאינו שלה): תכף אני אראה
לך כמה הבעות פנים אני יכולה ליצור.

ואז קטרינה נופלת לאחור, פיטר רץ אחריה וקופץ לתוך המים.

Cut ל--
חוץ. חורשה - לילה
קטרינה שוכבת בזרועותיו של פיטר על האדמה הרטובה.
פיטר מלטף את פניה מכוסות הדם ולא מצליח לגרום לה להתעורר.

קטרינה (לוחשת)
אוו, פיטר.

פנים. דירתו של פיטר- לילה
פיטר פוקח את עיניו במיטתו ומעליו גוהרת קטרינה. הוא מביט
במבטה המיוסר ועיניה העצובות.


סצנה 4

פנים. דירתו של פיטר - לילה
פיטר מתעורר שוב, שטוף זיעה ודמעות, הפעם לבדו. תמונתה של
קטרינה מקומטת בכף ידו. הוא מיישר את התמונה, קם, מניח אותה על
השולחן והולך לשירותים.

פנים. חדר אמבטיה - לילה
האור נדלק. הוא שוטף פנים ומביט במראה.
במראה משתקפת דמות שהולכת מאחוריו. זו קטרינה. היא לבושה
בבגדים פשוטים, טרנינג וגופיה. פיטר מסובב את ראשו אך מגלה
שהדמות אינה שם. הוא חוזר למראה וקטרינה עדיין עומדת שם,
מאחוריו.

פיטר (מדבר אל דמותה במראה): קטי?

קטרינה (בקור וברוגע): לא בדיוק. אני היא הקטרינה כפי
שהתת-מודע שלך מעדיף לזכור. אני רק זכרון.

פיטר: אז איך אנחנו מצליחים לתקשר?

קטרינה: לזכרונות לפעמים יש את הכוח להחיות את עצמם.
היית צריך מישהו לדבר איתו מרוב בדידות,
אז החיית את דמותי כפי שהייתי פעם, והנה אני ניצבת
לפנייך, בשר ודם הזיכרונות שלך.

פיטר: אני מרגיש שאני מאבד את שפיותי.

קטרינה: אתה עובר משבר. יום השנה שלנו מתקרב. הפסקת לקחת
את התרופות. הפסיכוזה שלך מחריפה. אתה כבר לא
מבדיל בין מציאות לדמיון. אתה מרגיש פתטי.

פיטר מהנהן לאות הסכמה.

קטרינה:  מה באמת קרה שם בינינו, בימים האחרונים? על מה אתה
מייסר את עצמך כל-כך?

פיטר: אני לא רוצה לזכור.


חוץ. כביש - יום
פיטר וקטרינה עומדים לצד מכוניתם, קטרינה לא נראית מרוצה.

קטרינה: פיטר, החלטנו לצאת לטיול הזה לקראת יום השנה שלנו.
אני לא מבינה למה אתה רוצה לבטל את הכול פתאום?

פיטר: חשבתי שהחלטנו שלא תעשי את זה יותר.

קטרינה: אבל פיטר, מה שאני עושה תלוי אך ורק בהחלטה האישית
שלי.

פיטר: קטי, אם את תמשיכי לפגוע בעצמך, אני... (פאוזה) לא יהיה

עוד עתיד לקשר הזה.


פנים. חדר אמבטיה - לילה
קטרינה עדיין משוחחים מבעד למראה.

קטרינה: הו, פיטר. אתה תאלץ להיזכר במוקדם או במאוחר.
אי- אפשר לטאטא את המציאות מתחת לשטיח ולהתחמק לעד
מהתוצאות.

פיטר: אני יודע שאת צודקת, אבל זה מרגיש כל-כך מגוחך
להסביר את זה לעצמי. לדבר עם עצמי. זה מה שאני עושה
כרגע, נכון? מצבי ממש החמיר אם כך.

קטרינה שותקת.

פיטר: אהבתי אותך יותר מכל, אבל לא תמיד הייתי הגבר האידיאלי.

לא הבנתי אותך לגמרי עד הסוף.  
חשבתי הרבה על החיים שלנו ביחד מאז שאבדת לי. אני יודע שהייתי
יכול להיות יותר מבין ומתחשב, לעזאזל, אני חושב על זה עם כל
יום שעובר! ולפעמים אני תוהה, מה הטעם? אני כבר לא
יכול לתקן את הטעויות שלי, את כבר לא איתי, את כבר לא
בין החיים.

קטרינה שותקת. זה נהפך למונולוג עצמי בין כה וכה.

חוץ. כביש - יום

קטרינה (מכסה את פיה עם אצבעותייה): אני לא מאמינה שאמרת את
זה.

פיטר: זה היה צריך להיאמר במוקדם או במאוחר. תיכנסי למכונית.


פנים. חדר אמבטיה - לילה

פיטר: לפעמים אני כל-כך שונא אותך על זה שעזבת. תיעבתי את
איך שגרמת לי להרגיש, כמו ילד קטן שלא שולט בעצמו,
כמה כוח הייתה לאהבה שלך עליי. אני יודע שלא התכוונת
לכך, אני מבין זאת לאחר מחשבה עצמית רבה. הקדשתי
לך את חיי, וטעות קטלנית אחת של חוסר תבונה השמידה
את הקשר שלנו, השמידה אותך, ועל כך אני מצטער יותר
מכל.


חוץ. כביש - יום

קטרינה: אבל פיטר.. תכננו את כל זה עוד מאז אוקטובר, למה אתה
נותן לדבר כל-כך קטן להפריע לנו בתוכניות-

פיטר (קוטע אותה): קטרינה, תיכנסי למכונית. נוסעים הביתה.

הם נכנסים למכונית.

פנים. חדר אמבטיה - לילה

פיטר: אני אשם בכל סעיפי האישום. אך בכל זאת, את עומדת כאן
מולי, ממש כמו בימים ההם, פנייך לא השתנו אף לא בקמט
אחד. את עדיין יפה כשהיית - אם לא יותר. קטי שלי,
אהובתי, יקירתי.
האם אי-פעם תסכימי לסלוח לי?


Cut ל--
חושך.
קולות מחנק ובכי.
קול סירנה רחוק.

פנים. חדר אמבטיה - לילה

קטרינה כבר לא שם. או אולי מעולם לא הייתה.
פיטר מטיל מים על פניו, מנגב אותם באנחה ויוצא מחדר האמבטיה
חזרה לדירתו.


סצנה 5

פנים. דירתו של פיטר - לילה
כשפיטר יוצא מחדר האמבטיה הוא קופא במקומו. ליד התמונה שבשולחן
במרחק מה ממנו - עומדת קטרינה, בוהקת באור לבן-כחלחל, שמלתה
מרחפת ברוח בעוד החלון עצמו סגור; פניה יפות עוד יותר
מאי-פעם.

Cut ל--
חוץ. כביש - יום
פיטר החזיק את קטרינה חזק בזרועותיו, הוא לא רצה לעזוב אותה,
לא ברגעיה האחרונים. קטרינה שכבה על ברכיו, ראשה שעון על
זרועו. שיערה השחור היה רטוב מדם וכיסה את צד פניה. עין אפורה
ומבולבלת הביטה לכמה כיוונים שונים והתקשתה להיאחז ולהביט
בפניו.
היא רעדה בזרועותיו.

פיטר: הו, קטי, קטי, קטי, קטי, תישארי איתי... בבקשה. אל
תלכי.

קטרינה (בקול שברירי ומקוטע): אל תדאג.. פיטר. אני אחזור.

פיטר נשאר איתה שם, מתנענע איתה בזרועותיו עד שגופה פוסק
מלרעוד.

פנים. דירתו של פיטר - לילה
פיטר וקטרינה עומדים ומביטים אחד בעיני השני.
הגשם נוקש בחלון.

פיטר: התגעגעתי.

קטרינה (מחייכת): גם אני, חיכיתי זמן רב לרגע הזה.

פיטר: באמת חזרת אליי?

קטרינה (מפסיקה לחייך, קולה גובר ומהדהד ברחבי החדר): לא פיטר,
באתי לקחת אותך.
בכדי שתהיה שלי, ורק שלי לעד.

ולפני שפיטר מספיק להגיב מעבר לכך, קטרינה מרחפת קדימה במהירות
ועוברת דרכו.
גופו של פיטר נוחת על הרצפה,
נוקשה וחסר רוח חיים.



----

-עידכון: 12.4.07
בימים האלה, התסריט הזה עובר תהליך עיבור למסך, במסגרת הפקת
גמר רשמית במכללה שלי. אם מישהו או מישהי שקורא את זה, חושב
שהוא מתאים לשחק את אחד משני התפקידים האלו, של פיטר או
קטרינה, נא לפנות אליי בהקדם האפשרי למייל.

----

-עידכון: 29.6.07
קטרינה ופיטר נמצאו. הסרט צולם, שוחק, ובויים,
וכעת הוא בשלבים מתקדמים מאוד של עריכה.
ההקרנות יהיו ב.1.8.07. מיקום? עדיין בגדר לא ידוע.

----

-עידכון: 2.8.07
הסרט הוקרן אמש בהקרנת בכורה.
חלק אהבו יותר, חלק פחות. אבל כעת הכל מאחורינו.
אעדכן כאן ברגע שהסרט יעלה לפליקס.

----

-עידכון: 13.8.07
הסרט עלה לרשות הרבים -
http://www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=1810694

שחקנים:
פיטר - יונתן פיין
קטרינה - אולגה חיוט

צוות הפקה:
במאי: אני
עורך: אבישי זיגמן
צלמת: מיכל נמדר
מפיק: ניר שיטרית
עוזרת במאי: עינת פרחי
עוזרת הפקה, מאפרת, בום: מיטל בן-שבת
סאונד ועוזרת צלמת: ליאונורה סרפר
תאורה: פיני זומר ויאיר ארמה
ארט ותלבושות: ליטל בר

(שאר התודות בגוף הסרט)