אחרי שרצחת וגם ירשת את נשמתי המטונפת,
לקחת את הזקן הגדול שלך והסוודר המכוער ונסעת בקו 301 הביתה.
אני נסעתי בקו 11.
הלכתי ברגל.
ואתה והזקן שלך המשכתם לחיות בתוכי גם אחרי שנסעתם כל כך
רחוק.
אתה והזקן המטונף שלך והבטן העגלגלה שאין לה סוף, פרצתם את
המחסום ההוא שאסור לעבור,
לאף אחד אסור לעבור, גם לא לרמטכ"ל.
ואני וגם אני השני שתקנו.
עד שאתה האחר באת, והסיגריה שלך כמובן, והחרכתם אותנו לדבר,
סוף סוף לדבר.
ואתה והזקן הלבן שלך והריח הרע מהפה הופעתם שוב.
לא ממש פיזית, אבל הופעתם.
ואני ואני השני המשכנו לשתוק.
כנראה שאין לנו יותר מידי מה להגיד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.