כף ידך הרכה והענוגה
ליטפה את ראשי ברוך,
טובה הייתה
הנגיעה ומרגעת, כאז,
ואקיץ והנה חלום חלמתי
זה היה, זה איננו עוד
ממני הלכת
נפרדת מעליי לנצחים
בלא ברכת פרידה
והותרת אותי לבדי,
במיטתנו שוכב נוגה
באנקת צמאון
ולבי אליך.

הבוקר אור
את רגלי הליל השחור דוחק,
קרן שמש אחת על חלון חדרך
מביאה יום חדש.
כבר עומדות בדרכים רגלי האביב
על חדרי לבנו הוא דופק בלאט,
ועוד מעט ערב של ירח מלא יהיה,
ואורו לא עליי זרוע,
ליל התקדש חג
ובשולחן הסדר שבת אחים גם יחד
מקומך יפקד.

ואולי בכל זאת
קרן שמש חדשה תפציע
את הבוקר הקר תחמם
תחדור אל לבי הקפוא.
מעין גנים חדש
לי יפכה
באר מים חיים
לא יכזיב את מימיו
ארטיב את שפתי
מכות השרב
ארווה צמאוני
ונגעה בי רכות
יד - נחמה.