כל המסגרות נבראו על-ידי אדם.
האדם יוצר ובונה מסגרות חדשות,
מחריב ישנות,
ואז מתאבל על אלה שעוד לא יצאו לעולם,
שכן הוא יודע מה מר יהיה סופן...
הרי הוא סוף האנשים שיעריצו אותן,
כסופו של בוראן.

במסגרת הראשונה
החתים האדם את דרך חייו ופועלו,
הנראית לו כטובה ביותר, שכן
היא שלו.

המעריץ הראשון
ראה את המסגרת והתפעל מחינניותה,
כה יפה, כה מסודרת וכה פשוטה.

כיאה ליצירת אמנות,
התפרסמה המסגרת ברחבי תבל הבריות -
יתכן תוך שיבושים ותיקונים בטעות -
ולימדה כולם כיצד עליהם לחיות
בזה העולם.
ועד עצם היום הזה חיים אנשים
על-פי תורתו של
אדם.

"מה זו האשמה חסרת-שחר זו?",
שאלו האנשים,
"הרי אנו בחרנו ללכת בעקבותיו שלו,
וכי אין אנו אחראים?"

"וכיצד יתכן הדבר",
אמר הקול בלתי-משוכנע,
"שלכל האנשים בעולם
מתאימה דרך-חיים אחת ויחידה?"

"צורות רבות, שונות ומיוחדות,
ישנן למסגרת מלכתנו,
כל אחת מתאימה לאחר מקהילתנו."

"ובכל זאת מסגרת אחת נשארה?
האין זו מסגרת שונה לכל איש ואישה?"

שמעו האנשים את הבשורה המרה,
לא ידעו כיצד למצוא כפרה.
התגלית הביאה הקץ לחיי האשליה
וכעת יצטרכו להתמודד עם ההכרה
כי לכל אחד מהם אישיות שונה.

לא עוד מאבקים בשם המסגרת,
אלא רק חופש לשם התוחלת.