הוא היה הילד הקטן שלי
הגיבור הקטן שלי
לא פחד מכלום בעולם הזה
חוץ ממהצל של עצמו.

צווחה!

מספיק, מספיק עכשיו  
חרדה איומה
תפסיק לדפוק את הראש בקיר רק כי אמא אמרה שזה מה שעושים
כשמשעמם.
אני אקח אותך לקרקס ונעמיד פנים ביחד שצ'ארלי כלל לא מפחד
מהאריה והוא ייתן לנו ללטף אותו ואז תוכל להגיד שפגשת במלך
החיות.
נסיך יפה שלי לאן הלכת? תפסיק לדבר איתי בבקשה זה רק מבלבל
אותי נורא.
רוח רפאים זה מה שנשאר אחרי שהזיכרון מתפוגג והריח נידף
והצפצוף באוזניים פסק וזה רק אני והקיר ובו חור, רוח הרפאים
שלך.
שמיים כחולים זה כמו מלח, מלח על הפצעים, הו איזה יום יפה,
ואני רוצה אפור, תנו לי אפור בצורות וגוונים וגגות מפח נרקב
ורטיבות בכל מקום ואז אולי אם תרשו לי אשאג משמחה שרק תעיד על
כמה ששום דבר היום כבר לא משמח אותי, לא באמת.
אולי פעם אחת אם באמת אהיה אמיצה, אצא החוצה בגשם בלי בגדים
למרות הקור ואז לא יהיו אלו שידבקו לגופי וכל הגשם כולו יהיה
אתה, כל טיפה שתזרום על גופי תהיה ליטוף אחרון ממך, כל רעם
יהיה צחוקך המתגלגל וכל ברק מאור עינייך והרוח היא הרוח, אנה
ואנה סוחפת אותנו וצועקת בדרכה המיוחדת שלה 'אהבו אותי, אהבו
אותי' ואני ואתה לא נברח ממנה כי הצללים שהיא תצייר על הקיר
יארחו חברה לצל האהבה שלי אלייך.
אם תחזור אלי, אם רק תחזור, אלך לידך ואמנע מעינייך לראות את
צילך וכך החיוך לא יגווע משפתייך ואם רק ינסה, אנשקך לעולמי
עולמים.