יצחק רייויט / בשחור ולבן |
והבדידות חרצה בה
תלמי כאב -
חשוכים היו ימיה,
לילותיה
לבנים מנהי,
ידעה שאחרה מועד
יבש גופה להנביט זרע.
מימים עברו
עת פיתה לא חסרה
העושר מילא רצונה
לא שבעה די.
לבה סכרה
לשטפי רגשות.
היא לא ידעה אושר
הנתינה ואהבה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|