[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אבי אלף
/
פיקניק

"החיים הם לא פיקניק" אומר הפתגם הידוע, אבל באותו בוקר שישי,
כשנשלפתי בקושי רב מהמיטה החמה, החלטתי: היום יהיה פיקניק.
נשמע ספונטני, אבל כבר זמן רב שאני חושב על זה, מתכנן ומגלגל
בראשי כיצד זה יתבצע.  זה כמה חודשים שאני נוסע לי במכוניתי
ביער ירושלים הלוך ושוב, ורואה אנשים מכל מיני סוגים ובכל מיני
צורות מפקנקים להנאתם בחיק הטבע: חרדים כמובן, בני תנועות
נוער, נשים בחבורה, רוכבי אופניים, משפחות, זוגות ואף בודדים.
אך שאני מגיע לביתי, אני אוכל ליד שולחן פורמייקה חלק ורגיל
ובאור ניאון חיוור ועצוב. באחד הימים, כשנסעתי לי ביער, ראיתי
מרחוק שולחן ערוך לתלפיות שמשך את לבי. מפה משובצת באדום לבן,
צלחות ומפיות, סכום נוצץ ובאגט ארוך מאד, שני בקבוקי יין
וקערות מלאות כל טוב. את האנשים לא ראיתי, אך קינאתי בהם, ועוד
איך. זה היה מה שנקרא "אירוע מכונן". מאז נכנס בי הרעיון ולא
הירפה. נשמע משונה אולי, מה הסיפור לעשות פיקניק? אבל ככה זה,
לפעמים הדברים הפשוטים הם המסובכים.

אז באותו בוקר שישי, איך שסיימתי לצחצח את שיני, מייד התקשרתי
לכל החברים, אלה שתמיד נענים לכל גחמותי, והזמנתי אותם
לפיקניק. לא חשפתי בפניהם שאני חושב על זה זמן רב, סתם הזמנתי.
אבל הפעם כולם היו עסוקים, באמת. נותרה האפשרות ההגיונית מכל,
לדחות את האירוע, ביום או בשבוע. אבל באותו יום, בניגוד למה
שמאפיין אותי בדרך כלל, ואפילו תמיד, ההיגיון הצרוף היה ממני
והלאה. התחלתי להתארגן. אמנם היה זמן, שכן מדובר בפיקניק של
אחר הצהריים-ערב, אבל רציתי שיהיה נחמד ושכולם (במקרה הזה רק
אני) יהיו מרוצים. קפצתי למעדנייה הסמוכה מדי לביתי וקניתי כמה
גבינות טובות, ממרחים, קרקרים איכותיים ושני בקבוקי יין פטיט
סירה האהוב עלי בשנים האחרונות. חזרתי לביתי ופצחתי במלאכת
האריזה, שנסתיימה בשעות הצהריים. הגדלתי לעשות ושמתי הכל
במכונית. מכיוון שנותר לי זמן, נכנסתי למיטה לנמנם מעט ולאגור
כוחות לקראת הערב.

לא זוכר כמה זמן ישנתי... אבל התעוררתי קצת מאוחר משתיכננתי.
למזלי, הכל היה ארוז כך שנותר לי רק להשתחל למכונית ולצאת
לדרך. הגעתי ליער וציפיתי למצוא שולחן פנוי במהרה כד להתחיל
בפיקניק. למרבה הפלא, ואולי לא, בהתחשב במזל העלוב שלי היום,
כל השולחנות היו תפוסים. זה היה לא יאומן. אפילו איזורים
נידחים היו עמוסים, חלקם בפרצופים מוכרים משיטוטי ביער בחודשים
האחרונים. כמובן שלא היה בכוונתי להתייאש, אך המציאות החלה
לטפוח על פני, עוד סיבוב ועוד סיבוב, ומקום פנוי אין. הזמן חלף
ואור היום פינה את מקומו לטובת החושך. החלטתי להתפשר ולהסתפח
לשולחן קיים. יש גם מסעדות מזון מהיר שבהן זה מקובל. עצרתי כדי
לחשוב ולהיזכר היכן ראיתי מקום פנוי יחסית. השארתי את המכונית
בצד, שמתי את התרמיל הכבד עם הצידה על גבי ועברתי להליכה. את
הפנס השארתי בינתיים בתרמיל, מנסה להסתדר עם האור הקלוש שחדר
בין העצים.רוח קלילה גרמה לעצים ולעלים לרשרש, וקולות תנים,
צפרדעים וחיות בלתי מזוהות נשמעו מכל כיוון אפשרי. צינה אחזה
בי. שפתי רעדו.שיני נקשו בקול.



פניתי בשביל קטן שהתפתל לו לאטו במעלה גבעה, וטיפסתי, מאמץ את
רגלי ועיני. הייתי קרוב מאד לייאוש מר, שכן כל השולחנות היו
מלאים, ללא אפשרות להכניס ולו סיכה. החשכה השתלטה על היער.
מרחוק ראיתי בקושי שולחן שישב לידו רק אדם אחד. התקרבתי, מכחכח
בגרוני, מתכונן לבקש אישור ישיבה. האדם התגלה כאשה חביבה מאד,
מקורזלת שיער, שישבה אל מול צלחת עמוסה בפירות יבשים בצבעים
שונים. "בבקשה, שב" אמרה בחיוך רחב, עוד בטרם פציתי פי. "אתה
בטח תוהה מה אני עושה פה לבד" הוסיפה ואמרה, בעודי מניח את
מרכולתי על השולחן ועורך אותו לזוג. הנהנתי בראשי, "באמת, מה
אחת כמוך עושה פה לבד?" האשה הסמיקה מעט, "מחכה לך...
וברצינות, פיקניק. תיכננתי עם חברים אבל הבריזו, לא ברור למה".
"אם כך, אנו נפשות תאומות", הפטרתי וגוללתי את סיפורי, לא
מחמיץ גם פרטים שוליים במיוחד.  בהמשך, תרמה האשה שהזדהתה בשם
הנדיר לורינה את סיפורה שאכן דמה להפליא לסיפורי. אכן, נפשות
תאומות.

את הערב סיימנו בחצות וחצי. אפילו שאריות לא נותרו, והפירות
היבשים שהביאה היו סיומת מופלאה למעדנים שהבאתי. ליוויתי אותה
למכוניתה, חיפושית עתיקה בצבע זית. "אנחנו צריכים לעשות את זה
שוב" אמרתי, "בלי לשאול את החברים". היא הנהנה. "מחר אני טסה
לאלסקה לחצי שנה". אמרה בקול שקט. תמיד נחנתי בסבלנות, אבל חצי
שנה?" לא יכולתי לעצור את הדמעה שצצה בזוית העין וטפטפה אל
לחיי. לורינה שלחה יד ענוגה וניגבה את הדמעה.  "סתם, לא
ברצינות, זאת אומרת, דווקא כן. יש לי כרטיס אבל אני יכולה
לדחות בכמה ימים".



קבענו אצלי, למחרת בערב. ארוחת ערב פשוטה לאור ניאון חיוור אך
שמח. למען האמת, המפות של אלסקה מרגישות מצויין על שולחן
פורמייקה. את הפיקניק הבא עשינו יחד ביער קרח עד מלא דובים,
בצפון אלסקה, מחובקים. היה קצת קר, אבל כדאי.









loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אם אין לחם נעשן
פארש.







פקד צדי צרפתי
סטלן בטלן
ביובש.


תרומה לבמה




בבמה מאז 28/6/11 8:00
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אבי אלף

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה