אל האוטובוס עלה איש בעל זיקפה ענקית
מתפתלת בתוך ג'ינס מוכתם
בשעות הערב, רק חגורה החזיקה אותה בפנים
ואני הצטנפתי במושב האחורי
כשראיתי אותו צולע פנימה,
חולף על פני עשרות מושבים פנויים
ומתיישב לידי.

הירך החמה שלו
דבקה לשלי
והמצח שלי לחלון
במאמץ להסתכל על העיר
על כל דבר
בעצם.

וככה נסענו
אני והזיקפה
הוא בוהה באוויר,
ואני בבנות תל אביב הנאות
מתעכב על כל אחת ואחת
כאילו מנסה לאתחל קשר טלפתי.
ראיתי אותן חוזרות מהעבודה במכנסיים ושיער צמודים
והרגשתי יחסית בנוח בעמדה המבוצרת שלי, עד ששכחתי כליל
מהמציאות הלחוצה
בפנים האוטובוס.

קיוויתי שבטעות אראה גם את זו הכל כך מוכרת לי
בדרכה מהעבודה, עם הצוואר הכל כך לא תל אביבי שלה.

באחד הסיבובים, קלטתי הבזק של זוג מתנשק
ובן-רגע ידעתי שזו היא,
הכל כך מוכרת לי
עם בחור מקומי
מתעקבים בצללים של הערב -
ולא ראיתי את הפנים שלהם.

התחלתי לתהות אם היא שמרה על רווקה,
הזו שכל כך מוכרת לי
או שמא ויתרה עליהם בהבזק מיוזע אחד
תחת עץ תל אביבי אדיש,
אולי בסוף מסיבה כלשהי.

הייתי עוד שקוע במחשבה
כאשר הזיקפה ירד
והשאיר אותי לבד במושב הזוגי.