עצב בצומת רחוב פוגע בול
האוטומטיקה הייתה סבירה
הזנחתי את השאר
הרגע עבר
וכבר מזמן לא הייתי
שבור כל כך
מחווט מעוות
מניח לצללים שלי לחמוק ממני
פעמים רבות מדי
וכשהעצמות שחורות הן פחמניות
מתוקות פריכות
מתירות את עצמן לגרזני האוויר שלי
הנכתבים כחושים במידה

הרחוב מזמין אותי
לכאוב בצבע
הצאצא האחר לא ישרוד
ואני אזין את עצמי
ממקור האם
יחידי ערירי
צבעים יצבעו אותי
אוכל לקרוא בקול לעצב
ולהמתין שניות ספורות
עד שיבוא
עד שיחצה את הכביש
במעבר חצוי לבן-שחור
שגם הוא יהיה צבעוני
בתורי לא אמתין
אקח את הסיפוק מהר
קר ושביר
את לא תהיי כאן

שאלה עקרונית:

האם זו כאפייה לצווארך
או שאת סתם שמחה
לראות אותי?
או שאת סתם שמחה
או שאת סתם
או שזו לא כאפייה
ואפשר להפסיק את המשחק המקדים הקטן שלנו
ולעבור לחדר האוכל המרכזי
ולסעוד בתאווה גדולה
או שאת סתם
מתפתלת מולי בחוסר מנוחה
ולא ברישול אדיש כמו שחשבתי

גוף שני (ראשון)

אתה יכול לשחק את אמא תרזה
עד מחר
ועדיין אינך
לעולם לא תהיה
אמא תרזה
(הגם שגם בה יש פגמים)

אתה איכר גס
לא מחוטא
מלא חטאים
לבוש או עירום
אינטימי
המוני

ביורוקרטיה

כל אחד הוא
רשות חפירות ארכאולוגית
מחזיק מעדר וחופר את נפשו
מתחבר לכאביו
בשני תרי עשר פינים של צער
אותם יציגו יום אחד
במוזיאון לתולדות

פערים בתפישת העצמי בין היטלר ליהודים

היטלר ראה את עצמו כמציל ומחייה
בעוד שקהל הלקוחות
הרגיש אחרת
(שריפה בוערת)
מצד היהודים הייתה מחלוקת
בתפיסת היטלר כאב רוחני
(הכאב לא היה רוחני)
הוא ראה בעצמו נער חלוצי חיובי
בשעה שנשרפיו פשוט התלוננו על החום
אבל גם זו חלוציות

אסיר

אני סך הכל
אבוריג'יני מעונב
סך הכל סכום מקרי של תכונות
אבוריג'יניות
גם אם מעונבות
אינני אדם טוב יותר משכני לתא
למרות העניבה
ואני יודע היטב את מקומי בשורה
ומי שמעונב פחות ממני
אין אני טוב ממנו
אבוריג'יני ממנו