הגעגוע מתחיל מהרגל. כך לפחות נראה לי.
היום ישבתי לי במיטה, ובאמצע קריאת הספר שלי מחשבותיי נדדו
למקום אחר. התחלתי לחשוב על מר איש אחד, שרחוק ממני ושלא ראיתי
כבר הרבה זמן. ואז זה התחיל. הדגדוג הזה ברגל.
בהתחלה חשבתי שיש עליי משהו, עכביש או נמלים, או סתם איזה חוט
שיצא מהשמיכה או המכנסיים, אז הסתכלתי. אבל לא היה שם כלום. רק
מן דגדוג כזה ברגל של געגוע. ואז הבנתי - הגעגוע מתחיל מהרגל.
זה כמו ששמחה מתחילה מהבטן, ועצב מתחיל מקצה האצבעות, וכעס
מתחיל מהאוזניים. ככה בדיוק הגעגוע מתחיל מהרגל. בדגדוג.
ואז זה עולה לאט לאט, דגדוג הגעגוע, עד שהוא מתמקם בבטן.
רבים מכם בטח חושבים שהגעגוע מההתחלה בבטן ולא בשום מקום אחר.
אבל אני גיליתי היום את האמת.
בלי שום ספק - הגעגוע מתחיל מהרגל.