כשאני עוצר
אני שואף נושף
מתנקה מהעשן
מזדחל אל הישן
מושיט ידי אל השולחן
ומתפתה
עוד כוס אחת נלך מכאן
את לא מושכת
וזה מוזר אני נמשך
את לא יושבת
אני בוהה לך בישבן
את מתמוגגת
מלשונו של איש אחר
את מתקררת, מתרחקת
את משאירה אותי בוער
את מסתובבת
אליי
רואה עיניים עצובות
כי זה עולם מוזר
הכל אליי מוחזר
ככה זה בעולם מראות
אני לוחש לך
עוד כוס אחת נלך מכאן
איש לא שומע
הבר הזה נסגר מזמן...

את מתחבקת
רוקדת אל הצד ההוא של הרחוב
בסוף אני אשיג אותך
או אז אוכל בשקט לעזוב